המילים הללו נכתבות על גבי מעבד התמלילים OpenOffice.org שרץ לו בבטחה במערכת Ubuntu Linux.

מזה שבע שנים שאני משתמש באופן בלעדי במערכת ההפעלה מבוססת לינוקס בתחנת העבודה שלי. בה אני קורא דואר אלקטרוני, גולש ברשת, מצ'וטט, מנהל את הבלוג שלי, כותב וקורא מסמכים (כן, גם בפורמט של Microsoft Word), ויוצר ומעביר מצגות. אני לא מוכן לוותר על הלינוקס שלי עד כדי כך שהריב הראשון שלי עם אשתי התרחש כשהיא האשימה את הלינוקס היקר לי בחוסר ידידותיות.

למרות זאת, בחינה של הכותרות של כלי תקשורת שעוקבים אחרי תנועת הקוד הפתוח בעולם מגלה שהעולם בכללו אינו רואה איתי עין בעין את הדברים, שנה אחר שנה עולה השאלה: 'האם השנה תהיה שנת הפריצה של לינוקס בקטגוריית מחשבים ביתיים?', כמין טקס דתי שמזכיר קצת את 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה' בפסח. המספרים, בינתיים, אינם מעודדים. אחוז המחשבים הביתיים שמריצים לינוקס מוערך כפחות מחצי האחוז, מרחק רב מכמעט שמונת האחוזים מהשוק שמחזיקה מערכת ההפעלה של אפל, Mac OS X.

מדוע מערכת ההפעלה פתוחת הקוד שכבשה בסערה את תחום המערכת משובצות המחשב, מערכת שרצה על רוב מכריע של מחשבי העל בעולם ומטפלת בכל חיפוש בגוגל, עסקה בבורסה של ניו יורק ומיליוני מערכות מיחשוב גדולות בכל העולם, לא הצליחה, לעשות מהפכה גם אצלנו בבית ולהחליף את חלונות הותיקה על המחשב האישיים של רובנו? לפניכם שלוש סיבות:

ישן מפני חדש תוציאו (אבל אל תיגעו לי בשולחן העבודה)

אנשים שונאים שינויים, זאת עובדה. במיוחד שינויים הרי עולם, כמו הזזה של שורת התפריט במחשב שלהם ממיקום ברירת המחדל שלה בתחתית המסך, אל חלקו העליון. את הלקח הזה למדתי בדרך הקשה, כאשר אימי היקרה התקשרה אלי מוקדם בבוקר אחד, היסטריה חנוקה בגרונה ובפיה בשורת רעה: 'יש לי וירוס במחשב'. בירור קל של העובדות העלה כי מדובר בהגזמה קלה: בביקורי בביתם של הורי בליל אמש, נקראתי לסייע להם, מעשה בן אוהב שמבין במחשבים, להתקין עדכון תוכנה כלשהוא ובהיסח הדעת הסטתי את סרגל הכלים ממקומו הרגיל אל מעלה המסך, ושכחתי להחזירו למקומו. אימי, בבואה בבוקר להשתמש במחשב לא מצאה את כפתור התפריט במקומו הקבוע והסיקה מיד שהמחשב לקה בוירוס קטלני.

הסיפור הקטן שלי אולי מצחיק, אבל כמו כל בדיחה טובה עומד בבסיסו אמת רצינית מאוד: מהפכת המחשוב הגדולה של סוף המאה העשרים הביאה את המחשב לכל בית ולידי כל איש, גם ובמיוחד כאלה שמחשבים איננו תחום עיסוקם. מבחינתם, שינויים אזוטריים במראה של ממשק המשתמש הינם מחסום רציני מאוד לשימוש ועדכון תוכנה מגרסה אחת של מערכת הפעלה לאחרת מהווה אתגר כמעט בלתי עביר.

במצב עניינים כזה, החלפה של מערכת ההפעלה ואיתה ממשק המשתמש כולו איננו דבר שאפשר לשקול ללא סיבה רצינית וכבדת משקל מאוד. לינוקס אולי מערכת הפעלה יציבה יותר, חדשנית יותר ובטוחה יותר, אבל אלא אינן סיבות מספיקות להחליף לאמכם, וחשוב מכך, לפקידה במשרד ולאיש השירות במוקד התמיכה, את צורת התפריט ומיקום סרגל הכלים.

זה הגיע עם המחשב

הנה עובדה שרוב האנשים אינם מודעים אליה: התקנה של חלונות על מחשב חדש עד למצב שבו כל רכיבי המחשב כגון הכרטיס הגרפי הכרטיס הקול עובדים באופן מיטבי היא משימה לא טריוויאלית, שעשויה לצרוך כמה שעות טובות ואפילו גרוע מכך גם מטכנאי PC מנוסים, במיוחד אם יש צורך להוריד באופן נפרד מאתר היצרנים השונים תוכנות להתקני חומרה יעודיים שאינם כלולים בהתקנה הבסיסית של חלונות.

הסיבה שרוב האנשים אינם נחשפים לעבודה זאת, היא: רובנו קונים מחשב שכבר מותקנת עליו מערכת הפעלה ואיננו נדרשים לתת דעתנו על כך. יתרה מכך, אם איתרע מזלנו ואנו נאלצים להתקין מחדש את מערכת ההפעלה, זמינה לנו עזרה מיידית בצורת טכנאי מחשב השכונתי שיבצע את העבודה במקומנו.

לינוקס, לעומת זאת, החלה להיות זמינה כמערכת הפעלה מותקנת מראש מיצרני המחשבים הגדולים רק בשנה האחרונה (ואף זאת בחו"ל). גם מספר טכנאי המחשב הבקיאים בהתקנת לינוקס מצומצם יותר באופן טבעי - אם כי יש להניח שבעקבות זמינותה של לינוקס כמערכת הפעלה מותקנת מראש מיצרנים מהדרג הראשון כגון אסוס ודל ישנו גם תמונה זאת במהרה.

לא צריך לרכוש פרה כדי לשתות מהחלב

אף אחד, מלבד גיקים מושבעים, אינו רוכש מחשב חדש כדי להריץ עליו מערכת הפעלה. תפקידה של מערכת ההפעלה הוא לספק שירותים לסיבה האמיתית שבגללה אנו רוכשים מחשבים: היישומים. בין אם מדובר בדפדפן אינטרנט או חבילת תוכנה משרדית, השימוש האמיתי שלנו במחשב הם היישומים, מערכת ההפעלה היא בסך הכל רע הכרחי. מאחר שכך הוא המצב, ההחלטה להחליף מערכת הפעלה למערכת חדשה ובלתי מוכרת, דורשת שיהיו יישומים שדרושים לנו ושניתן לקבלם רק על מערכת ההפעלה החדשה.

מערכות ההפעלה מבוססת לינוקס אכן מגיעות עם עושר מדהים של יישומים פתוחי קוד שיפתיעו את כל מי שרגיל לחלונות שמשחק הסוליטר הוא גולת הכותרת של היישומים המובנים עם מערכת ההפעלה. החל מחבילת יישומים משרדיים, דרך יישומים לעיבודי תמונה, קול ווידאו וכלה ביישומים מקצועיים כערכת כלי פיתוח ויישומים סטטיסטיים, שימוש בלינוקס כמערכת הפעלה למחשב ביתי פותח בפני המשתמש עולם עשיר של תוכנה פתוחת קוד באיכות גבוהה שזמין להתקנה מיידית בלחיצת עכבר, באופן חוקי ונח להדהים.

אך עליא וקוץ בה, רובם ככולם של יישומי הקוד הפתוח, ובוודאי הטובים והמוצלחים מבינם, זמינים גם למערכות הפעלה אחרות וחלונות בראשן. כך, אין בעיה למשתמש הביתי שרגיל לחלונות לעשות שימוש בעילית שיש לעולם הקוד הפתוח להציע, כדפדפן האינטרנט פיירפוקס, חבילת התוכנות המשרדיות אופן אופיס, נגן המדיה הצנוע VLC, פלטפורמת הבלוגים וורדפרס ועורך התמונות גימפ והכל מהנוחות המוכרת של מערכת ההפעלה חלונות. ומצידו השני של המתרס, למרות שלרוב רובן של התוכנות החלנואיות יש גרסאות או מקבילות הרצות על לינוקס, הרי גרסאות אלה אינן תמיד נטולות בעיות משלהם (וכי איזו תוכנה עובדת תמיד לפי המצופה ממנה?), ולעיתים קשה למצוא תחליף הולם ובייחוד ליישומים ייעודיים שפותחו באופן מקומי.

מה טעם למשתמש הביתי לעשות את המעבר, אם הוא יכול לקבל את מלוא התמורה בדמות כל אותם יישומי קוד פתוח תחת מערכת חלונות המוכרת שלו וזאת מבלי להסתכן שיישום כזה או אחר שבו הוא עושה שימוש, אזוטרי ככל שיהיה, יחסר לו.

הדוגמה הטובה ביותר למגמה זאת היא דווקא מערכת ההפעלה של חברת אפל, Mac OS X, שהיא מערכת קניינית סגורת קוד לעילא ולעילא, אך מבוססת על ליבה של מערכת הפעלה פתוחת קוד שהיא כעין דודנית רחוקה של לינוקס בשם BSD ועל כן תומכת באופן טבעי ביותר הן ביישומים הידידותיים להדהים המיוחדים למערכת הפעלה זאת והן בכל אותם יישומי קוד פתוח, שכן קרבת המשפחה ללינוקס מאפשרת להמיר יישום מלינוקס למערכת של אפל בקלות יחסית. מצב זה גרם לכך שיש הטוענים כי Mac OS X היא למעשה הפלטפורמה המועדפת למערכת הפעלה ביתית לאוהדי הקוד הפתוח, למרות שמדובר מערכת קניינית.

חמורו של משיח

מה צופן לנו העתיד? האם נגזר עלינו להביט בעולם הדיגיטלי לעד מבעד לחלונות המסופקים לנו באדיבותה של חברת מיקרוסופט? האם למרות היתרונות הרבים של מערכות הפעלה מבוססות לינוקס יישאר תמיד תחום תחנות העבודה הביתיות בבחינת מראה רחוק שאליו תמיד נשאף אך אליו לא נגיע?

ובכן, לאו דווקא. המעבר ליישומים מבוססי רשת מחד גיסא והמעבר לעולם שבו רבים מהמשתמשים משתמשים בהתקני מחשוב ניידים או טלפונים סלולאריים (תחום שבו ללינוקס יש ייצוג הרבה יוצר ממשי), גורם באופן טבעי לתהליך יישומים חדשים נבנים על גבי תשתיות פיתוח תוכנה למערכת ההפעלה.

בעולם כזה, שבו חשיבות מערכת ההפעלה הופכת להיות משנית ומהווה כלי להרצת דפדפן או שכבת תוכנה אחידה כג'אווה או דוט נט (שלה מימוש פתוח קוד בשם מונו הרץ על לינוקס ופותח בתמיכת מיקרוסופט), ההשפעה של מערכת הפעלה על המשתמש הסופי הולכת ויורדת בקצב מהיר ואיתה גדל הפיתוי של מנהלי רשתות מידע של גופים עסקיים גדולים לעבור ללינוקס גם כסביבת עבודה למשתמש הקצה כדי לחסוך בעלויות.

מגמה זאת, שאת ראשיתה ניתן כבר לראות כיום במקומות כמו עירית מינכן, תוביל לכך שלינוקס כמערכת הפעלה לתחנות קצה תהפך להיות מוכרת יותר ויותר לעובדי מידע מהשורה ודרכם לציבור הרחב, וכמו חלונות ו- Mac OS X תהפך לעוד מערכת הפעלה שבסופו של דבר תהיה לא יותר מכלי להגיע לדפדפן שדרכו נעבוד עם יישומים שירוצו לא על המחשב שלנו כלל, אלא בענן המחשוב הגדול של האינטרנט, ממש כמו פייסבוק וג'ימייל היום.

ומי שרוצה לטעום טעימה קטנה מהעתיד הזה כבר היום, מוזמן לבקר באתר של חברת אולטאו שמספקת פתרון משולש שמאפשר לקבל מערכת הפעלה למחשבים ביתיים שמחליפה את חלונות לחלוטין, או לחלופין רצה לצד חלונות בשיתוף פעולה בטכנולוגיית וירטואליזציה וכן ניתנת לגישה גם דרך דפדפן כפתרון שולחן עבודה וירטואלי מבוסס דפדפן וכל זאת בסינכרון מלא - http://www.ulteo.com

ובברכת "בשנה הבאה לינוקס על שולחן העבודה", נסיים.

המאמר פורסם במקור בגליון חודש אוגוסט 2008 של עיתון PCPlus בהוצאת אנשים ומחשבים.

נו, לפי השעון שלי אנחנו 9 ימים אחרי החלת חוק הספאם החדש ולדעתי הגיע הזמן לסיכום ביניים קצר.

ראשית חוכמה, החוק עובד: החל מכניסת החוק לא קיבלתי ולא דוא"ל זבל אחד בעברית. כמובן שדוא"ל זבל שמקורו בחו"ל ממשיך להגיע בכמויות הרגילות, אבל אני יכול להישבע שאני מרגיש ירידה קלה אבל מורגשת בכמות הספאם הכללית שאני חשוף לה.

אבל האפקט המעניין ביותר של החוק הזה, שאני חייב להודות שלא ציפיתי לו, הוא איכותי ולא כמותי: מספר ימים אחרי כניסת החוק לתוקף גיליתי דוא"ל עם כותרת בעברית בתיקית הספאם שלי. הוא היה כך כך בולט שהייתי חייב לגלות במה מדובר - פתחתי את הדוא"ל וגיליתי שלא מדובר בדוא"ל זבל כלל ועיקר אלא בהצעה מסחרית שנשלחה בדיוור ישיר על ידי עסק שנתתי לו את הדוא"ל שלי מתוך מטרה לקבל הצעות כאלה ושבאופן נקודתי שמחתי מאוד לקבלה (למי שתוהה - מבצע ב- RunningSushi בהרצליה)

שימו לב מה קרה כאן - לפני כניסת החוק לתוקף הדוא"ל השיווקי הלגיטימי הזה היה טובע במבול דוא"ל הזבל. אין סיכוי בעולם שהייתי רואה אותו. עכשיו, יכולתי לראות אותו. לפני כניסת החוק לתוקף ניסו כל מיני בעלי עניין מפוקפקים לשכנע את הציבור כי החוק יפגע בעסקים קטנים מפני שדיוור ישיר הוא אמצעי הפרסום היעיל ביותר עבורם.

למעשה, מה שקורה הוא בדיוק להיפך - בגלל שאנחנו מקבלים רק מה שאנחנו מעוניינים לקבל, העסקים הקטנים מקבלים תשומת לב גבוהה לאותם מסרים שאנו מעוניינים בהם ולא מטרידים אותנו עם אלו שלא, כלומר, יעילות הדיוור הישיר עלתה ולא ירדה והמפסידים היחידים הם אותם "עסקים" מפוקפקים ששלחו כמויות אדירות של דוא"ל זבל בלתי רצוי ומציק.

איזה יופי. אם תוצאות כאלה, אני עוד עשוי לחזור ולהאמין במחוקק הישראלי.

גלעד

אתמול אני וחברי הטוב ש' שחזר לביקור מולדת מפתיע (הוא אמר שגם הוא היה מופתע) יצאנו לערב גיקים.

מה זה "ערב גיקים" אתם שואלים? נו טוב, זה בדיוק כמו ערב של גברים, שרק שבמקום הבירה והכדורגל יצאנו לאכול חומוס בחומוס אשכרה ומשם המשכנו להרצאה שנתתי במועדון הלינוקס של הרצליה, הרצלינוקס, על חידושים בטיפול בזמן במערכת ההפעלה לינוקס וקינחנו בערב על מיחשוב עננים בגרג' הגיקים. גיקים או לא גיקים?

הערב התחיל ברגל ימין כשבמטה קסמים מצאנו מקום חנייה(חוקי!)  ממש בסמוך לחומוס אשכרה. החומוס באשכרה היה כרגיל טעים (ובעיקר ממלא), אבל לא מלהיב. ש' לעומת זאת מצא את החומוס נפלא, אולי בגלל הזכרונות.

בהרצלינוקס פגשנו את א' שעבד איתי שהגיע להרצאה וש' שיעשע אותנו בחידה ("יש שני threads שמריצים כל אחד לולאה בת עשר איטרציות, בכל איטרציה בכל אחת מהלולאות מתבצע ת העלאה ב- 1 של משתנה משותף בין שני ה- threads. אין שום הגנות או מנעולים בין ה- threads. אם המשתנה המשותף מאותחל ל- 0 בריצת התוכנית מה הערך המינימלי שהוא יכול לקבל בסופה?") ולאחר מכן פתחתי בהרצאה.

כמו כל פעם שאני מעביר הרצאה בפעם הראשונה, הרגשתי שיש הרבה מקום לליטוש. מזל שיש הרבה מועדוני לינוקס בארץ…אני אלטש את ההרצאה עוד קצת ואעלה את השקפים לאתר.

כשההרצאה התחילה היו חמישה אנשים בקהל אבל לאורך ההרצאה הגיעו עוד ועוד אנשים עד שבסופה החדר היה מלא, כולל משתתף אחד שהגיע לשקף האחרון

הגענו לגרג' בשמונה וחצי בדיוק, שזו בדרך כלל שעה מוקדמת מאוד. אבל הפעם, אולי בגלל שהגיעו יחסית מעט אנשים (באופן יחסי - היו יותר מחמישים) התחילו מוקדם, לפחות זאת היתה ההתרשמות שלי. ההרצאות היו טובות  אבל איך שהוא לא הצליחו לחדש לי הרבה. כנראה שאני גיק מדי. בתמונה אבנר אלגום מעביר את הרצאת הפתיחה.

עד כאן מהגיקים. שבוע הבא נצא להאבקות בוץ נשים ונשתה וויסקי כמו גברים אמיתיים

גלעד

בהמשך לדיון מעניין שהתחיל עם דורון אופק וליאור קיסוס במשרד והמשיך בבלוג של דורון, רציתי להסביר קצת את התיאוריה שלי בנוגע לכך שהנייד והענן מוחקים את מחשב הדסקטופ באופן שאנחנו מבינים אותו היום.

כבר כרגע, בין מכשירים ניידים שנעים מטלפון סלולרי, דרך ה- IPhone וה- G1 ועד למחשבים ניידים בפורמט קטן כמו ה- EEPC מגדירים מחדש את יחידת המחשוב האישית שלנו. במקביל, יותר ויותר מהתוכן והאפליקציות שאנחנו משתמשים בהם נמצאות בענן מחשוב ומשתשות ביחידת המחשוב האישית שלנו כבמתקן תצוגה משוכלל ותו לא.

שני המגמות הללו אינן מנותקות אחת מהשניה, אלא מזינות אחת את השניה (וזאת גם הסיבה למה חברת ענן כמו גוגל נכנסה לעסקי הטלפונים הסלולריים) ואני מאמין שהם ימשכו כשהתוצאה הסופית היא המשך הירידה ברלונטיות של מחשב הדסקטופ או אפילו הלפטופ כמו שאנו מכירים כיום, עד להפיכתו לאביזר זניח.

עכשיו, קל להעלות הרבה התנגדויות לתחזית כזאת - גם מסך המגע המשוכלל ביותר בטלפון סלולרי אינו תחליף נוח למקלדת ומסך גדולים וכמה שנוח ונעים לקרוא דוא"ל בבלקברי עדיין לא היית רוצה לבצע עליו פעולה קצת יותר אינטסיבית - נגיד לערוך תמונות בפוטושופ או גימפ.

הנקודה היא שכל ההתנגדויות הללו מקורן במגבלות במערכות המחשוב הניידות כמו שאנחנו מכירים אותם כיום (ואני בכוונה נמנע מהשימוש במילה סלולרי), אבל המגבלות האלה רחוקות מהלהיות אינהרטיות לניידים של העתיד וכל זה לחלוטין טכנולוגיה חדשנית ופריצות דרך.

דמיינו נייד שדומה מאוד ל- Iphone ול- Gphone, אולי עם מעבד קצת יותר חזק, עוד זכרון וחיבור רשת מהיר יותר, אבל שום דבר אקזוטי ושיש לו בנוסף לממשקים הרגילים תקע USB 3.0 שהוכרז השבוע, שתומך בהעברת נתונים במהירות של 480 מגהביט לשניה, או פשוט נדחוף את הטלפון הזעיר כולו למערכת יעודית שמחוברת לכל אלו, מודו סטייל.

כשהתכונות שמעניקות ניידות מגבילות אותנו, אנחנו פשוט מחברים את הנייד למקלדת, עכבר, רשת Ethernet ומסך בחיבור USB 3.0 והופ! יש לנו מערכת דסקטופ נאה מאוד. אם אנחנו צריכים לבצע פעולות שמאתגרות את כח המחשוב של היחידה הניידת, אנחנו פשוט נבצע "מיקור חוץ" לעבודה לשרת ב- cloud, בדיוק כמו שהיום אנחנו משתמשים ב- Gmail.

אין שום דבר שדורש מדע בדיוני בתמונה שציירתי למעלה. כל הטכנולוגיה כבר כאן, רק שחלקה (USB 3.0, יכולת לבצע עיבוד תמונה מורכב על מחשב מרוחק ולראות את התוצאה באיכות ללא עיכוב גבוה) עדיין לא נמצא בשימוש מקובל. אבל זה ישתנה ומהר - העתיד כבר כאן, הוא רק לא מחולק באופן אחיד.

ועם הפיתוחים האלו, התפקיד של הקוד הפתוח שמולך גם בענן וגם במערכות הניידות החדשות, רק ילך ויגבר. ותחשבו על זה.

גלעד

יש ימים שבהם אני ממש אוהב לתקשר. עם אנשים, עם העולם ועם בכלל. אני בודק את הדוא"ל, מציץ לראות מה חדש בפייסבוק, כותב פוסטים כאן ובבלוג הטכני שלי ומחבר מאמר לעיתון (אבל לענות לטלפון הסלולרי שלי אני אף פעם לא שמח. לא יודע, מן שריטה בראש. שונא טלפונים).

אבל פעם בכמה זמן, תלוי בעונות השנה ועונות הגלעד, אני חוטף הרעלת תקשורת בין אישית ושמח להצתמצם למרחב האישי המוכר והפרטי. זה לא שאין לי מה להגיד, זה פשוט שאני מרגיש שמה שיש לי לא מגובש. מין תקופה כזאת שבה הפוקוס שלי יותר מוטה פנימה.

נראה לי שאני בתקופה כזאת עכשיו, או אולי זה החגים האלה שבילגנו לי את השיגרה. בכל מקרה, מבטיח לחזור לעדכן פה יותר בקרוב.

גלעד

כמעט בדיוק לפני שנה אחת כתבתי פה על הספר Building Embedded Linux Systems, 2nd edition בהוצאת אוריילי, שהייתי עסוק בכתיבתו.

אז כתבתי באופטימיות שהספר יצא בנובמבר. אהממ… מאז זכיתי לקצת יותר הכרה של תעשיית הדפוס ואחרי הרבה דחיות הספר יצא לאור לבסוף ב- 18 לאוגוסט. נו, איך אומרים? שהגענו וקיימנו לזמן הזה. אמן.

לכתוב ספר (או בעצם להיות שותף בעדכון שלו אם להיות מדויקים, מפני שכתבתי רק חלק מהמהדורה השניה של ספר יחד עם מחברים אחרים) היתה חוויה עצומה, במיוחד לראות איך התהליך הזה עובד בתוך אחת מהוצאות הספרים היותר מעניינות שקיימות - אוריילי - ועם כמה מהשותפים לכתיבה הנחמדים ביותר שאפשר לקוות להם.

למדתי המון - כמו למשל שספר נכתב כמסמך XML (בסכמת DocBook), מנוהל בתוך שרת Subversion ויכול לסבול מבעיות "קומפילציה" אם לא הקפדתי על טאגים נכונים, כמעט כמו קוד מחשב. כך לפחות אוריילי מנהלים ספרים על לינוקס. לא בטוח איך כותבים של ספרים של ASP.net מתמודדים עם כל זה…

ובאופן כללי, אם אתם רוצים ללמוד הרבה על נושא מסוים פשוט תארגנו לעצמכם התחייבות לכתוב ספר (או פרקים מספר) על הנושא. למדתי המון על נושאים שחשבתי שאני מכיר טוב תוך כדי תהליך המחקר של הספר ובעקבות הפידבק של המחברים האחרים. זו באמת היתה חוויה נפלאה.

נושא חשוב אחד, שאני חייב להוריד מהלב, הוא הקרדיט שמגיע למייקל אופנדקר, דיוויד וודהאוס, מיכאל בורנר וסטיבן רוסדט שעידכנו או כתבו פרק אחד מהספר, מעבר לעבודה של המחברים הרשומים. מסיבות שלא ממש הצלחתי להבין אוריילי החליטו שכתיבה של פרק אחד אינה מספיקה להכלל כמחברים של הספר ולכן כל אחד מהם קיבל קרדיט בסוף הפרק שלו הוא תרם במקום על הכריכה הראשית. אני מוצא את הקרדיט הזה קצת חיוור (צריך ממש לחפש את השם שלהם בסוף הפרקים הרלוונטיים) ולכן כאות הערכה אני מציין זאת כאן.

עוד לא ממש קיבלתי פידבק על הספר ממישהו שקרא אותו לאחר שהודפס. זו יכולה להיות חוויה מעניינית. בכל מקרה, אני משועשע לגלות שיש כבר עותקים שלו שמופצים ב- BitTorrent. טכנית, זה לא חוקי, אבל אני באמת האחרון שאתלונן. למעשה, אני רואה בזה סוג של מחמאה.

וכמובן, מרגע שנדבקתי בחיידק אני כבר נגוע וחושב על ספר שכולו שלי להציע לאוריילי לפרסום בנושאי Debugging במערכות לינוקס. אם יקרה עם זה משהו אי פעם אני אעדכן.

גלעד

לכבוד יום הבלוגים, אם כי באיחור אופנתי, הנה חמשת ההמלצות שלי לבלוגים שכדאי לכם להכיר:

• The 80% Blog של Blackpetero (אנגלית) אחד הבלוגים המשעשעים וציניים שאני מכיר. נכתב על ידי בוס שלי לשעבר שהוא דרום אפריקאי שחי הרבה שנים בארה"ב ואז עלה לישראל.
• The Sorter (עברית) בלוג אישי שנתקלתי בו לגמרי במקרה (לא זוכר כבר איך) ואני עוקב אחריו בנאמנות מאז.
• Musings of an Over-Grown Dwarf (אנגלית), הבלוג הרציני של מומחה האבטחה, שלא לומר איש המסתורין הבינלאומי, גדי עברון.
• Evil Fish (אנגלית), הבלוג של אופיר קרא-עוז (ואני בטוח לא מאיית את השם שלו נכון בעברית, מצטער), אחד המייסדים של IT Structures, על תוכנה ניהול ועסקים.
• אסכולת הכורסא (עברית), מכבשת המילים של עירא אברמוב. גיק ישראלי גאה (לא במובן הזה) מדווח על קורותיו. הוא מאיים מדי פעם להפסיק לכתוב, אבל אל תדאגו אני יודע איפה הוא גר…

זהו חברה. להתראות ביום הבלוגים בשנה הבאה.

גלעד.

הילדה הקטנה שלי כבר בת שלוש ואנחנו מנסים לגמול אותה ממוצץ. אין ספק שהיא מכורה לחלוטין לפיסת הסיליקון הזאת ומשתמשת בה כל פעם שהיא רוצה להרגע, חשה משועממת, עייפה או סתם כדי להעביר את הזמן בנסיעות. בקיצור, התלות שלה במוצץ מזכירה לחלוטין את מה שחווה כל מעשן, אוכל כפייתי, מכור לאלכוהול או צרכן סמים קלים מצוי.

בו בזמן שאני, כאבא אחראי ומסור, מנסה לשדל אותה לוותר על המוצץ כלפי חוץ, אני לא יכול להמנע מהמחשבה שכולנו מכורים למשהו (אני לדוגמה מכור לחלוטין לאוכל, הייתי מכור לסיגריות ועדיין יש לי איפשהו באיזו מגירה את פתק התודה המהוה של יו"ר עלה ירוק דאז על התרומה למפלגתו, ששווה לעניות דעתי לתעודת סטלן מיל'). מכל ההתמכרויות שאני מכיר, נראה לי שההתמכרות למוצץ היא הכי פחות מזיקה.

כן, יש את העניין הזה עם השיניים אבל אני חושב שעם המוצצים האורטודנטיים החדשים זה באמת לא כזה סיפור, במיוחד בהשוואה לתופעות הלוואי של כל ההתמכרויות האחרות - מעודף משקל וסיכון לסכרת והתקפי לב, דרך סרטן הריאות ועד ערעור נפשי שיש שמייחסים לסמים קלים מסויימים.

בקיצור, אם נפש האדם בנוייה ככה שאנחנו חייבים משהו להתמכר אליו נראה לי שמוצץ היא האופציה היותר שפוייה. רק דמיינו לכם עולם שבו מציצה של מוצץ היא דבר לגיטימי כמו עישון סיגריה או טריפה של חבילת שוקולד. דמיינו את הקולגה שלכם שאחת לחצי שעה על השעון יוצא להפסקת סיגריה וחוזר מסריח מטבק שרוף מחזיק בין שפתותיו את הנירוונה האורלית האולטימטיבית ומתחבר, באופן תת מודע כמובן, לכיף שביניקה בעוד הוא כותב שורות קוד ללא הפרעה וללא נזק. דמיינו איזה עולם שלב זה היה יכול להיות אם כל אחד מאיתנו היה יכול להגיד "סליחה רגע", לשלוף מוצץ מהתיק ולהתכרבל לכמה רגעים על ספה ידידותית.

אני בעד חברה. בואו נחזיר את המוצצים לאופנה.

גלעד

נו, אני מנסה בדרך כלל להימנע מלהביא כאן תוכן טכני מדי (אחרי הכל בשביל יש לי את Tuxology), אבל אין לי מקום מתאים לשים את זה, אז שיהיה.

לפניכם מדריך ויזואלי למציאת הפונקציה שגורמת לתוכנית בלינוקס להתקרש, אם כל מה שידוע לכם הוא הכתובת בזכרון שבו התוכנית נפלה ותוך שימוש בכלים nm ו- ldd. הקלטה ועריכה באדיבות מכללת הי-טק.

תהנו.

נ.ב. הגרסה האנגלית של המדריך הזה נמצאת ב- Tuxology.

להוצאת אוריילי יש דפרשת בו הם מעדכנים על מחברים חדשים. לאור הפרסום הקרב של BELS (שדרך אגב יורד לדפוס ב- 6 לאוגוסט וכבר בישרו לנו שנחתם חוזה לתרגומו לפורטוגזית, כנראה בגלל הכמות האדירה של מפתחי embedded בברזיל), אוריילי הוסיפו תמונה שלי לשם עם הכותרת: "Linux kernel hacker".

המ… זה נורא מחמיא לי. מספיק שאני לא הולך לבקש מהם להוריד את הכיתוב הזה. מצד שני, התרומה שלי ללינוקס עצמה כל כך שולית (בערך patch אחד שגם אותו כתבתי עם עוד מישהו ופחות או יותר כתוב מחדש לפני שנכלל בקרנל) שאני מרגיש קצת מתחזה.

כן, אני מדבג ולפעמים גם כותב הרבה קוד קרנל בשביל כל מיני חברות. כן, תרמתי קוד להרבה פרוייקטים (בערך 10 בלי לספור במדויק) במשך השנים. אבל דווקא ללינוקס עצמה לא יצא. לא שלא ניסיתי: לינוקס בכבודו ובעצמו דחה patch אחד שלי. כן, כתבתי הרבה דוקומנטציה וכן הייתי מעורב עם כמה פרוייקטי קרנל שלמרבה הצער מעולם לא אוחדו עם העץ הראשי.

מה אני רוצה להגיד בפוסט הזה בעצם? אני לא יודע. לא נח לי להתהדר בנוצות של אחרים אבל אני לא הולך לבקש שישנו את הכיתוב. אני מניח שאני מנסה למרק את המצפון שלי.

גלעד