חתול פפנצ'ה*

יש לי חתול פפנצ'ה. מצאנו אותו שלשום ברחוב, גור כתום ורך.
יש לי חתול פפנצ'ה והוא גר בחדר העבודה שלי, ממש ליד הפח.

כשאני יושב למדיטציה, פפנצ'ה מטייל בחדר וחוקר.
שורט את הדלת, מפיל את הספל, עושה רעש ומקטר: "מי? למה? איפה? ואולי בכלל צריך כך? האם כדאי? מדוע? האם אני באמת מוכרח?"
ואז אני אומר לו בעדינות: "שקט פפנצ'ה…" וחוזר להתרכז בנשימה.
יש לי חתול פפנצ'ה והוא חמוד נורא.

ולפעמים כשאני יושב בכלל תוקף אותו איזה דחף.
איזה מין רצון כזה לאוכל, מין או סתם כך.
"עכשיו!", הוא מיילל, "עכשיו אני רוצה! עכשיו אני צריך – בדיוק כזה ולא כזה. לא אחר כך, אי אפשר לדחות. זה חשוב עכשיו! תקשיב לי טוב, אדון גלעד, כזה בדיוק אני מוכרח!"
ואז אני אותו בעדינות מרגיע ולוחש מין לחש שכזה: "ששש… פפנצ'ה. תרגע. זה לא הזמן עכשיו לזה". והוא נרגע. או שלא, ואני חוזר לנשימה – והוא בשלו.

ולא תמיד זה רע, לפעמים זה בכלל בטוב. הוא מתרפק עלי ומניח את הראש.
תשומת לב הוא מבקש והוא בהחלט יודע לדרוש!
מגרגר בהתפנקות ואומר לי שעכשיו, זה זמן טוב לדמיין איזה חוף שנהב.
מרחבים של חול בתאילנד וכסף למכביר, טיסות לחו"ל, מטוס סילון ומפתחות העיר. זו פנטסיה מהממת, כיף לחשוב על זה עכשיו.
ואז אני פתאום נזכר… וחוזר לחוש ת'גב.

אז לא היתה לי כבר ברירה. מה עושים עם פפנצ'ה שכזה?
מיניתי אותו לתפקיד מורה בכיר, את הפפנצ'ה הזה.
נו, גלימה כתומה כבר יש לו וטבע בודהא גם.
עכשיו כל פעם הוא מזכיר לי, לחזור לכאן משם.

ואז… לפעמים גם זה קורה: לפעמים הוא פשוט נרגע, מתכרבל לי בין הרגליים ונח לו בשלווה. בלי לזוז, רק לנשום,משמיע מין גרגור עדין, קטן.
ובשקט ובשלווה שנינו יחד סוף סוף פשוט רק כאן.


* פפנצ'ה: בפאלי, השפה הקדומה שבה נשתמרו דבריו של הבודהא: מחשבות חוזרות וטורדניות.

בתמונה: חתול פפנצ'ה

Leave a Comment

Filed under כללי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.