על מחאה וכח

מי שלא גר מתחת לסלע במדבר שמע בימים האחרונים על המחאה. המוחים מתלוננים על יוקר מחירי הדירות בארץ ומחירי השכירות. הם מוחים על יוקר המחיה הכללי ועל חוסר הכרת המדינה בהוצאות מטפלת לצרכי מס. הם מוחים על עליית מחירי הדלק ועל "הטייקונים". באופן כללי, כך נראה לי לפחות, יותר משהמוחים רוצים שינוי ספציפי הם רוצים להביע את מורת רוחם מהמדינה והתנהלותה.

אני לא מצליח לגמרי להתחבר למחאה הזאת. ניסיתי להבין למה. אחרי הכל, אני כן בעד מדינת רווחה. אני אשמח לשלם מיסים גבוהים אם אקבל בתמורה חברה שגם תדאג לי כיחיד ואם היא תהיה שיוויונית יותר זה רק ישמח אותי. לא הצבעתי לביבי ואני לא חושב שהוא מנהיג טוב במיוחד. ובכל זאת, לא הצלחתי לגמרי להתחבר למחאה הזאת. אז ישבתי וניסיתי להבין מה הסיבה ואני חושב שהצלחתי.

לפני כמה שנים החלטתי שאני מאוד מאוד רוצים דיבורית בלוטופ' אישית. מהסוג של אוזניה קטנה שדוחפים באוזן וגרמת לך להראות כמו חייזר או לפחות דמות מסטאר טרק. אל תשאלו אותי למה, זה לא ממש נוגע לסיפור. ביררתי כמה זה עולה (עניין של כמה מאות שקלים בודדים) והתחלתי להתלבט ביני לבין עצמי האם לקנות או לקנות – האם אני באמת צריך אוזנייה כזאת והם היא תשפר לי את איכות החיים או תשמח אותי או שזו פשוט לקבל צעצוע חדש שלא יגרום לי לאושר מעבר לחמש דקות הראשונות אחרי שקניתי אותו.

ואז, תוך כדי שאני הולך ומתלבט ראיתי אותו. הייתי בדיוק בדרך לארוחת צהריים במסעדה. הוא היה המאבטח בכניסה. הוא נראה כמו מאבטח מסעדות סטראוטיפי – עולה חדש מרוסיה, אם ניחשתי נכון. זו היתה שעת צהריים והוא עבד כמאבטח ונראה בעליל כמו מישהו שזאת העבודה הראשית שלו, לא משהו שהוא עשה להשלמת הכנסה. והיתה לו באוזן דיבורית בלוטופ', בדיוק מהסוג שרציתי וזה היכה בי.

בשלב הזה של החיים כבר הייתי בעל דירה אחת ובעל עסק עצמאי משלי שפירנס אותי. לא חייתי מהיד לפה. אני התבלטתי ביני לבין עצמי אם קניית הדיבורית תשפר משמעותית את איכות חיי. יכולתי להרשות לעצמי לקנות את הדיבורית ולא לחשוב פעמיים. אבל לא רציתי לקנות משהו סתם – רציתי לוודא שהבחירות שאני עושה הם מושכלות ובהתאם לסדר העדיפיות האמיתי שלי. והמאבטח בכניסה למסעדה שבה עמדתי לאכול צהריים, שמצבו הכלכלי בעליל היה שונה מאוד משלי ושאני יכול לנחש שלא הייתה לו דירה, כן קנה דיבורית כזאת. אני לא יודע בוודאות, אבל אני יכול רק להניח שסדר העדיפיות של המאבטח בכניסה היה מאוד שונה משלי, או, מה שסביר יותר שוהא לא ביצע תהליך של בחירה אמיתית – הוא רצה צעצוע חדש וקנה אותו, בלי לחשוב על סדרי עדיפיות.

המאבטח הזה לא לבד. לפני כמה ימים ראיתי ברחוב אשה שסחבה עגלה ואספה לתוכה בקבוקים למחזור – תוך כדי דיבור בטלפון נייד. ויש גם את כתבת הלייפסטל הצעירה, המשכילה והשנונה שאני עוקב אחרי בטוויטר שמספרת מצד אחד איך אבא סוגר לה שוב ושוב את המינוס ומצד שני מזמינה משלוחי אוכל ממסעדות תל אביביות על ימין ושמאל וכמובן מתגוררת בת"א. ידידה יקרה שלא מבינה איך אני לא מצטרף למחאה שכרה בית פרטי ומקסים במושב בצפון ומנהיגת המחאה גברת דפנה ליף שרוצה שעובדת, על פי התקשורת כעורכת וידאו ומלצרית ורוצה לשכור דירה בת"א. וכל האנשים שאין להם דירה משלהם אבל יש להם פלזמה או מסך אל.סי.די 50 אינצ' בסלון ויצאו לנופש בחו"ל בשלוש שנים האחרונות ובעצם, כל מי שנמצא כרגע במאהל ומוחה על חוסר היכולת להגיע לדירה משל עצמו, אבל מחזיק אייפון.

עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים שאני הולך לכתוב: שהם מפונקים. אז לא, אני לא חושב שהם מפונקים בכלל. אני חושב שמה שמשותף להם הוא משהו אחר- איכשהו, הם לא הפנימו את העובדה שהחיים מלאים בחירות. משהו אחד תמיד בא על חשבון משהו אחר. זה בסדר גמור להעדיף כל בחירה לגיטימית, אבל אי אפשר לרצות את הכל. מה שאתה תקבל יחסר למישהו אחר. מה שתקנה עכשיו בא על חשבון מה שאחר כך. זה החיים. זה לא היה שונה אף פעם.

אני מסתכל על עצמי ורואה שכן, אני בעלים של שתי דירות (כן, ההורים עזרו, אבל אם לא היו עוזרים עדיין היתה לי היום דירה אחת לפחות), אני עובד בהייטק ומרוויח טוב והשנה נצא לנופש בחו"ל עם המשפחה. אבל, אני כותב את הפוסט הזה נעול בסנדלים בני עשר. שנה שעברה הנופש המשפחתי היה לבית מלון באשדוד בדיל לוועדי עובדים ובעצם נסיעת הנופש האחרונה לחו"ל על המשפחה היתה לפני ארבע שנים. אני גר בראשון, ועד לפני חודש אני ואשתי חלקנו אוטו אחד מה אמר ששנה נסעתי לעבודה בת"א באוטובוס.

והנה הפואנטה של כל הפסקה האחרונה: יש קשר בין החלק הראשון לשני שלה. עשיתי בחירה, מה אני מרשה לעצמי ועל מה אני מוותר. אני בהחלט לא היחיד. אח שלי הסטודנט עושה את מה שנראה כל כך נורא כנראה לגברת דפנה: הוא גר בראשון ונוסע לעבודה וללימודים בת"א באוטובוס רחמנא ליצלן. הוא לא נראה לי סובל. ההורים שלי ושל אשתי עבדו קשה מאוד כל החיים (לפעמים ביותר מעבודה אחת בו זמנים) כדי לרכוש דירה. אני חושב שלו תבדקו את חייהם של אותם טייקונים, כמו רמי לוי ותשובה תגלו משהו מאוד מאוד דומה.

מה שמביא אותי לעניין המחאה ומה שמפריע לי בה. לא, זה לא שאני חושב שהמוחים הם מפונקים ולא שאני חושב שאין הרבה מאוד צדק במה שהם אומרים. מה שמפריע לי הוא הסירוב של המוחים, מעבר לציון העובדה שלא כל דבר בהתנהלות המדינה הוא בסדר, נקודה שאני מסכים איתה, להציע הצעות קונקרטיות לפתרון הבעיות שהם מציינים  – רוצים להוריד מיסים? מצויין! המיסים על הדיור משמשים ל- X הדברים הבאים: מימון פרוייקט כיפת ברזל, תשלום לתלמידי ישיבה, כיסוי העלות האמיתית של לימודי תואר ראשון, בניית גדר ההתנתקות, הצטיידות במערכת נשק חדשה ותשלום משכורות הרבנות הראשית. אז איך עושים בחירה – על מה מוותרים?

נושא דומה – הורדת המיסים על דירות חדשות תוריד את מחירי הדירות ותפגע, לפעמים קשה, באותם אנשים שיש להם דירה, כולל דירות להשקעה. לפעמים היא תיצור מצב שערך המשכנתא גדול מערך הדירה! חלק קטן מאותם אנשים הם עשירים, אבל חלקם הגדול הוא לא – הדירה היא הפנסיה שלהם. בלעדיהם הם יזדקקו להשלמת הכנסה בעצמם. את מי מעדיפים? את אלה שלא קנו דירה עד עכשיו או את אלה שכן? את מי להעדיף?

אני בטוח שכל מי שקורה את התיאור הנ"ל יודע בוודאות על מה הוא היה מוותר. אבל הינה הקט'צ – לא כולם בוחרים באותם דברים. למשא ומתן שאנחנו כחברה מנהלים יש שם, קוראים לו פוליטיקה. כאשר מארגני המחאה מצהירים שהם לא "פוליטיים" הם בעצם אומרים שהם לא רוצים לבחור. ובאמת הרושם שלי מציטוט לפחות חלק מהדוברים בנוגע לנושא ציין במפורש שהם לא חושבים שזה תפקידם להציע הצעות לפתרון – אלא תפקיד "נבחרי הציבור".

זה בדיוק המקום שאני מתנתק מהמחאה הזאת לגמרי. מחאה כשלעצמה היא בעלת ערך קטן מאוד. אתם רוצים משהו? לכו תשיגו אותו! ספרו לנו איך זה יקרה, תארגנו מפלגה ורוצו לכנסת. אולי אפילו אצביע בעבורכם, מי יודע. אבל כשאתם מארגנים מאהל ומוחים, בלי שום הצעות קונקרטיות, כשאתם "נגד הטייקונים" ו"נגד הפוליטיקאים", אתם סתם עושים רוח.

ואיכשהו זה מתחבר לי. כי אותו מקום שגורם לאנשים למחות אבל להתחמק מלהציע הצעות קונקרטיות הוא אותו מקום שמביא את האנשים לקנות אייפון והתלונן על שהמשכורת לא מספיקה להם לקנות דירה. כשמציעים למוחים לשקול קניית דירה בלוד והתגובה היא ביטול מיידי, זה גורם לי לשאול מי מהם ביקר בלוד לאחרונה. כמה מהם בדקו ויודעים שהילדים של המושב בית צבי, אחד המושבים הכי עשירים בארץ, נוסעים לבית הספר התיכון בלוד. כמה מהם בדקו את האפשרות לארגן מסה של חברים טובים שייבנו בניין ואולי שכונה בלוד ביחד, כדי לשנות את תמהיל האוכלוסיה שהם כל כך מודאגים ממנו.

וכבר ראיתי את זה בעבר מדברים אחרים שעשיתי בחיים. ראיתי את האנשים שתמיד מספקים הרבה ביקורת אבל לעולם לא יוזמים או פועלים. ראיתי את אנשי ה- "מישהו צריך לעשות" כשאני (עם חברים) הקמתי עמותה לפעילות ציבורית וניסינו לעשות שינוי. המחאה היא בסך הכל שיקוף של תפיסת ה"מישהו צריך לעשות" ואני מצטער אבל אני מאמין ב"אם אין אני לי מי לי".

ואם האנשים הטובים שמוחים עכשיו היו חושבים בצורה כזאת, אם הם היו מתמקדים בפתרונות לבעיות (האמיתיות לגמרי בחלקם!) ובאפשרי ובבחירות, הם היו מגלים שהם יכולים לקנות דירה. בעצמם ואפילו היום וגם ואולי בעיקר, הם היו מגלים שהם לא צריכים למחות – הם יכולים לשנות, בידיים שלהם, את המדינה למדינה טובה יותר. כי מחאה זה נחמד, אבל מחאה במהותה באה מנקודה שאתה מאמין שלמישהו אחר יש את הכח. אבל זה לא ככה – לא לביבי ולא לשטייניץ ולא לטייקונים יש את הכח, רק לכם. אז תפסיקו למחות ותתחילו – לעבוד, לארגן פעילות פוליטית, לקבל החלטות כלכליות נכונות ואז ורק אז תהיה אפשרות לשינוי אמיתי, פרטי וציבורי.

טוב, ירדתי מארגז הסבון שלי. אני בטוח שיהיו כמה תגובות לפוסט הזה. בבקשה 🙂

8 Comments

Filed under כללי

8 Responses to על מחאה וכח

  1. a

    ++++++++++++++++++++1
    לא מסכים עם כל מילה, אבל העיקרון כ"כ נכון!
    חיברת אצלי את ש ני הדברים שהפיעו לי במחאה: חוסר ההצעות לפיתרון, והפוליטזציה המוסווית. לא הצלחתי לקשר ביניהם, ואתה פתרת את הסבך: אי הפוליטיות המוצהרת נובעת בדיוק מהנקודה של חוסר הצעות לפיתרוןף וחוסר היכולת לעמוד מאחורי הבחירות והשלכותיהם, עליהם דיברת.
    אני יודע שיש מי שיחשוב שאדרבה – הפוליטיקאים הם אלו שלא עומדים מאחורי הבחירות שעשו בהם. אבל יבוא אותו אדם ויכנס לשדה הפוליטי. שידבק קצת בבוץ. שילחם מעט למען הצדק. שיבין שגם בשדה הפוליטי, ה"כסף" (דהיינו המטרות הצודקות למענן נכנסת לפוליטיקה) לא "גדל על העצים" (כלומר לא בא בלי להתאמץ עבורו ולבחור, כן לבחור בחירות שונות ומשונות אפילו לפעמים).

  2. ארז

    הקטע שזה טיפה יותר מסובך.

    יש נושאים, למשל כמו מחירי החיתולים, בהם אני לא חושב שיש מה להפגין או שהממשלה צריכה להתערב.
    אם האנשים במקום להפגין, היו "מצביעם ברגליים" – היו לא קונים את המוצר היקר ובמקום זה קונים את הזול. המוצר היקר היה מוריד מחירים, וכך ע"י בחירה לקנות מוצרים זולים יותר, מחירי המוצרים היו יורדים. אבל אם הרבה קונים את המוצר היקר, כי מחיר יקר "משדר איכות", אז ברור שחלק מהמתחרים יעלו מחירים.

    מצד שני, מחירי מוצרי החלב: חלק מהמחיר נובע מכך שהשוק שלא פתוח לתחרות – אני לא
    יכול להקים מחלבה אם בא לי …

    מחירי הדירות תלויים למשל במחיר הקרקע, ובקרקע יש חוסר, ואם המדינה מוכרת את "הקרקע שלנו" למרבה למחיר – ברור שזה יעלה את מחירי הדירות …
    אם המדינה היתה מוכרת את הקרקע במחיר קבוע לקבלן שימכור את הדירות הזולות ביותר (ואפשר להכפיף את זה למפרט מסויים כדי שרמת הדירות תהייה שווה משהו) אזי היתה הוזלה במחיר הדירות

    אגב, הגישה למחירי הדירות צריכה להיות שונה בכלל: אם היתה תחבורה שהיה אפשר להגיע למשל מאשקלון לתל אביב תוך חצי שעה – אז הייתי חושב ברצינות לגור באשקלון. אני מזמן חשבתי לעזוב את המרכז וללכת למשל לגולן וכדומה. הבעיה היא – עבודה.
    במדינות אחרות אשקלון היתה נחשבת פרבר של תל אביב. אצלנו זה עולם אחר.
    תחבורה יעילה תאפשר לאנשים לחפש דירות זולות יותר באיזורים רחוקים יותר, ובכך תיצור גם תעסוקה נוספת באיזורים הנ"ל, וכך יהיה פחות ביקוש לתל אביב והמרכז וירדו מחירי הדירות באופן הדרגתי (ויעלו קצת באיזורים מסביב, אבל זה יהיה עדיין מחיר מעשי)

    ארז.

  3. דברים כדורבנות, גלעד!
    יש לי לפעמים חשד, שהעדר הנכונות לקום ולהציע פתרון לבעיות הינו מפני שחלק מהמפגינים בעצם ממומנים על ידי גורמים שונים, שרוצים להפיל את ממשלת ביבי נתניהו מסיבות לא נאותות.
    סמיכות הזמנים בין הנסיון לחקור את מקורות המימון של העמותות השמאלניות, שחלקן מחפש איך להפליל את חיילי צה"ל, לבין התעוררות המחאה הציבורית – מעורר בי חשד.
    נראה שהגורמים הרוצים ברעת ישראל ניצלו את הלך הרוחות שנובע מסיבות מוצדקות, ומנסים לרתום אותו לקידום האג'נדה שלהם. יש לקוות שהממשלה תצליח להתגבר על מזימותיהם – וזאת בין השאר על ידי היענות לחלק המוצדק מתביעות המפגינים והצגת (והוצאה לפועל!) של תוכניות שיפתרו את הבעיות שהם העלו.

  4. ליאור

    הקטע הוא שבאירופה מאותה עבודה מרוויחים הרבה יותר כסף, ולמרות זאת הכל שמה יותר זול (חוץ מדלק שעולה אותו דבר) אז כן, אפשר לחסוך, אבל באירופה חוסכים פחות וחיים יותר. למה לנו לא מגיע? רק לעבוד ולחיות בפחד מגיע לנו?

    • דותן

      הכל שם יותר זול חוץ מדלק, ירקות, פירות, צביעת דירה…
      אפילו תחבורה ציבורית.
      גם הדשא שלהם ירוק יותר אבל יש מצב שזה קשור לכמות המשקעים.

  5. ik

    אחד הדברים שאני לא אוהב זה הכללות. כן, צריך לעשות בחירה, אבל יש בעיה עם מה שאתה אומר.
    אני יכול להגיד לך מה הבעיה, אבל אין לי מספיק נתונים להגיד לך מה הפתרון. אני לא באמת יודע איך הכסף של המיסים של מנוצל,רק את זה שכל הזמן איכשהו צריך לגבות ממני יותר מיסים, אבל גביית המיסים נעצרת כאשר אני מרוויח המון כסף. יש לך מדרגות מס עד הכנסה מסויימת ומאותה הכנסה, לא משנה כמה אתה מכניס תשלם אותו הדבר כמו מי שמרוויח פחות.
    לעומת זאת, בביטוח לאומי, לא משנה כמה תשלם, תמיד תקבל אותו הדבר.
    יש לך בעיה שאתה לא יכול לתכנן לעצמך כיום פנסיה ראלית. אתה יכול לדעת מה תהיה תוחלת החיים שלך עוד 30 שנה ? אתה יודע כמה המינימום של רמת המחייה שצריך ? האם אתה מרוויח בכלל מספיק כסף בשביל לחסוך לפנסיה סכומים גבוהים ? האם אתה מבין שקרן פנסיה למשל שמנוהלת בהסכם יכולה להפסיד את הכסף שחסכת, אבל גם לשלם יותר ? האם אתה מבין שקרן פנסיה בחוזה תשמור תמיד על הערך שלה אבל לא תקבל יותר כסף אם המציאות שונתה והיית יכול להרוויח יותר ?
    וזה רק על קצה המזלג בנושא של הפנסיה.

    בישראל אין מספיק אישורי בנייה לבתים, ועושים צרות לכאלו שרוצים לבנות. לפעמים יקח לך מספר שנים לבנות דירה. אני גר במושב ואני לא יכול לבנות כיום במושב שאני גר בו. אני חייב לעזוב את המושב אם אני רוצה דירה משל עצמי. למה ?
    אז אוקי אני עזבתי, אבל עכשיו לאן בדיוק אלך ? לתל אביב ? לא זה לא מספיק טוב, הרי יש שם מצוקת דיור. אה, כן לוד. עיר פשע עם המון סמים ורציחות, עם תשתיות לא מסודרות, ללא שלטון מקומי, ועם בית ספר שמשהו כמו 50% מהתלמידים שלו בכלל לא שייכים לעיר, אבל בתי ספר שכן משרתים את האנשים בעיר ברמה מאוד נמוכה. אין גם בנייה ריאלית בלוד.

    למה ד"א להיות בלוד ? יותר מזה, למה מרבית מקומות העבודה והעסקים צריכים להיות במדינת תל אביב וסביבתה ? למה שהנושא הזה של עסקים לא יבוזר יותר נכון בארץ ?
    אתה מדבר על תחבורה ציבורית. נראה אותך מסתדר בתחבורה ציבורית אצלי במושב. במקרה הטוב יש לך אוטובוס 3 פעמים ביום. למה במקרה הטוב ? כי לרוב הוא לא נכנס למושב אלא מדלג עליו. אז אני חייב רכב פרטי להסתדר. אם ההפרטה של התחבורה הציבורית שנעשתה ב2000 היתה מחייבת את כל חברות ההסעות בארץ לפעול בכל הארץ ובצע תחרות גם על קווים לא רווחיים כביכול, כדוגמת המושב שלי, אז היית יכול לבוא ולדבר על תחבורה ציבורית כפיתרון.

    אני יכול לתת לך רשימה מאוד ארוכה של עוד הרבה נושאים בעיתיים אחרים שצריך לטפל בהם. אני לא יכול לתת לך תשובה איך לטפל בהם. מצטער המקצוע שלי הוא מפתח ולא כלכלן או משהו בתחום, וזה דורש פתרון של איש כלכלה.

    אתה אומר שאנשים עם איפון ולא מסוגלים לגמור את החודש. אבל חוצמזה שאין לי איפון, אני לא חי מעל היכולת שלי. מעולם לא הייתי במינוס. טוב הייתי, אבל במסגרת האשראי במצב שידעתי שאני מכסה אותו באותו הזמן שנכנסתי. כלומר סוג של "הלוואה" מסויימת שעשיתי בעצם והחזרתי אותה.
    הפעם האחרונה שהייתי בחו"ל היתה ב2008 וזה היה החופשה הראשונה שלי מ1999. 9 שנים שלא הייתי בחופש, אלא כל הזמן עסוק במשהו.

    כן יש הרבה כאלו שמתאימים לתאור שלך, אבל זה לא מוריד את הבעיה. אתה מצפה מזה שנמצא בבעיה להביא פתרון, אבל אין לאנשים עם הבעיה את הכלים למצוא את הפתרון, אז הם מפנים אצבע מאשימה לאלו שאמורים להיות עם הפתרונות על כך שהם מתעלמים לגמרי מהבעיה. ובוא נשאל אותך שאלה: האם באמת חשוב אם נתניהו, לבני או כל ראש מפלגה אחר יטפל בזה, או שהנושא יטופל ? כי ברגע שאתה אומר שרק מישהו אחד מסוגל לטפל בזה, אתה מוריד את האחריות. ברגע שאתה אומר שלא מעניין אותך המפלגה שתטפל בבעיה, אלא שיטפלו בבעיה אתה גורם למצב בו גם אדם מהצד השמאלי וגם אדם מהצד הימני יכולים להגיד "כן יש לי את אותה הבעיה".

  6. BBR

    צר לי, אבל אני לא מסכים עם דבריך בפוסט.
    ראשית, השתכנעתי שיש מספיק אנשים שכן מנהלים את הכספים שלהם בתבונה ועדיין קשה להם לגמור את החודש. אין לי נתונים מדוייקים, אבל סובייקטיבית נראה שהיחס בין המשכורות בארץ ליוקר המחיה השתנה בשנים האחרונות לרעה, ובצורה יותר קיצונית מבשאר העולם. התחושה היא שבמקומות אחרים בעולם אנשים עובדים פחות ויכולים להרשות לעצמם יותר.

    שנית, אני לא מסכים עם האמירה שהמוחים צריכים להגיד איפה הם חושבים שצריך לקצץ.
    יש מגוון מהלכים כלכליים, ששנינו לא מבינים בהם, שהממשלה יכולה לבצע. לא מזמן פורסם בעיתון שאחוזי האבטלה בארץ נמוכים באופן חריג, אולי נכון להעלות שוב את שכר המינימום. אולי באמת צריך להוריד את המע"מ ולהעלות את מס החברות. אין לי מושג, אבל קשה לי להאמין שההחלטות בנושאים האלו מתקבלות בצורה מיטבית עבור האדם הפשוט כשכל הטייקונים בוחשים בקדרה.
    בנוסף, בשביל שהמדינה תוסיף כספים היא לא חייבת לקצץ. מדינה יכולה לבצע את מה שבמגזר הפרטי מכנים "השקעה". המדינה יכולה להחליט במודע להגדיל את החוב, מתוך ידיעה שהזרמת כספים לחינוך, לבריאות, לתחבורה וכו' תתרום להתפתחות ולרווחים שלה בטווח הארוך.

    אני ממליץ לקרוא את פרוייקט "איפה הכסף?", שאומנם נכתב בשנת 2007, אבל מכיל עובדות מאירות עיניים על ניהול התקציב במדינה.
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=6105540

    כמוך, הייתי שמח אם בנוסף למחאה הא-פוליטית הייתה בישראל פעילות פוליטים יותר בריאה, אבל אני מאמין שמחאה כזאת היא צעד גדול בכיוון הנכון, ולכן צריך לתמוך בה.

  7. Pingback: לינוקס ותוכנה חופשית » ארכיון למה לא ראיתם אותי בהפגנה ובאוהלים » לינוקס ותוכנה חופשית

להגיב על ארז לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.