הנחיות לבריחה מהמטריקס

אחד הספרים האהובים עלי ביותר, עוד מילדות, הוא "הסיפור שאינו נגמר" מאת מיכאל אנדה. אם לא קראתם אותו תעשו לעצמכם טובה ותקראו. לא, גרסת הסרט ההוליוודית לא נחשבת. אחד המוטיבים המרכזיים בספר הוא משפט שרשום על הקמיע "אורין", סימנה של הקיסרית הילדותית שמקנה למחזיק בו כח לא מוגבל בפנטסיה:

"עשה מה שליבך חפץ"

לכאורה, הנחיה פשוטה מאוד שמרשה לנו לעשות כל מה שבא לנו. הסרה מוחלטת של כל המגבלות והתרה של כל הכבלים. אבל זה רק לכאורה. כבר לשון הציווי שבה מנוסח המשפט מרמזת לנו שיש פה יותר מרשות מוחלטת, שהרי מה בין הסרה של כל המגבלות וציווי?

בלי לקלקל יותר מדי את הספר אני יכול לגלות שלמעשה מדובר בציווי שאולי הכי קשה לבן או בת אנוש למלא – הציווי להקשיב באמת ללב שלנו, להתגבר על כל הרעש והמהומה החיצוניים והפנימיים, על כל הקולות שאומרים לנו שמוכרח וכדאי וחייבים ולהתחבר לרצון האמיתי והכנה שלנו בכל רגע, ואז גם לבצע אותו.

כשאני יושב למדיטציה, אני מפתח את תשומת הלב העדינה והחיבור לגוף ולרגע הנוכחי שמאפשר לי לאט לאט, לשמוע מה הלב שלי באמת רוצה. זה דורש זמן ואימון, הרבה סבלנות ותועפות של תשומת לב – מה טוב לי?, מתי טוב לי? מה התנאים והנסיבות שתומכים בטוב הזה וההיפך – מה לא עושה לי טוב, מה פוגע בי, מה מרחיק אותי מאיפה שאני רוצה להיות?

בזמן האחרון הלכה והתבהרה בי ההכרה לגבי מכלול של תנאים שתומכים בשהייה בטוב שלי ומכלול של דברים אחרים שפוגמים בה. מבין התנאים הללו, אחד התנאים שהסתמנו כרעיל במיוחד מצד אחד וככזה שאני יכול לעשות משהו לגביו מצד שני היא ההתמכרות שלי לטלפון החכם.

עכשיו, אני לא מנסה לטעון שטלפון חכם זה דבר רע. הוא לא. ואני ממש לא מנסה לטעון שבהכרח לכל אחד הטלפון החכם הוא אבן נגף. אבל הוא כן כזה, ללא צל של ספק, בשבילי. או אם להיות מדויק יותר – מערכת היחסים שלי עם הטלפון החכם היתה מזיקה.

אבל גם כשהבנתי את זה, גם כששמתי לב להרגשה שלי אחרי שאני "מקיץ" לפתע משעות של בהיה אינסופית במלכודת הדופמין הזאת ומבין ששוב נפלתי לבור הזה, לא היה קל וברור מה לעשות עם זה. אחרי הכל, כמו שציינתי כבר, הטלפון החכם הוא לא דבר רע. יש לו הרבה תכונות שימושיות. למעשה, יש בו כמה תכונות שממש דרושות לי ולא בהכרח רציתי לוותר עליהן.

אז התחלתי בשרשרת איטית של נסיונות שהלכו והתפתחו. בדרך, הבנתי בדיוק כמה מערכת היחסים שלי עם המכשיר הזה לא היתה בריאה וגם למדתי מה אפשר לעשות בעניין הזה. ברשימה הבאה אני אתאר מה ניסיתי, מה עבד לי ומה לא ולמה הגעתי בסוף. אני בכוונה מתעד גם את שלבי הביניים כי מי יודע? יכול להיות שדווקא מה שלא עבד לי יעבוד לכם ולכן ולהיפך ואולי זה יעזור לעוד מישהו חוץ ממני.

הצעד הראשון שלי היה לנסות להפוך את הטלפון החכם למלכודת פחות יעילה. זה התחיל בהסרה של האפליקציות שבהן ביליתי את מירב הזמן (טוויטר ופייסבוק במקרה שלי), עבר דרך נסיונות שונים להגביל את כמות הזמן שאני מבלה בדפדפן או במכשיר בכלל באמצעים שונים והגיע עד לכך שבכוונה הפכתי את תצוגת מסך הטלפון לשחור לבן – הכל כדי להפוך את המכשיר למושך פחות ולהזכיר לי שלא שם אני רוצה שתשומת הלב שלי תשהה לאורך זמן.

וזה עבד… קצת. באופן זמני. אמנם המכשיר הפך להיות פחות אטרקטיבי וגישה לרשתות החברתיות דרך הדפדפן הפכה לקצת פחות נוחה ומספקת לכאורה וגם שינוי הצבע הוריד קצת את משך הזמן שבו הייתי תקוע במלתעות המכשיר אבל זהו. מהר מאוד מצאתי את עצמי מבטל את כל המגבלות ברגע שעלה בי הרצון, נכנס לרשתות החברתיות דרך הדפדפן ובאופן כללי עדיין מצאתי את עצמי מבלה בו יותר מדי זמן, אבוד במקום שבו לא רציתי באמת להיות.

הבנתי שדרוש לי משהו קצת יותר קיצוני. מצד אחד, לוותר על הטלפון החכם בכלל היה מגביל מדי. יש לי אפליקציות ספציפיות על המכשיר שדרושות לי לצרכי עבודה ועניינים מעשיים אחרים. מצד שני, הניסיון הקודם הדגים לי בדיוק כמה אני מכור. מה עושים? בסוף מצאתי פתרון.

הלכתי לספק הסלולר שלי וקניתי סים שני, שלוחה של הראשון. בדיוק כמו שעושים עם טלפון שמקובע ברכב, כך שכל שיחה מצלצלת במקביל בשני המכשירים ואפשר להוציא שיחה משניהם, עניין של 20 ש"ח לחודש בפלאפון. לקחתי מכשיר נוקיה ישן וטיפש שהיה זרוק בבית ושמתי בו את הסים השני והתחלתי להסתובב עם הפלאפון החכם סגור ובתיק ועם הטלפון הטיפש בכיס. רוב הזמן הייתי רק עם הטלפון הטיפש וכשאני בחרתי והייתי צריך, פתחתי את הטלפון החכם, חיכיתי שיאתחל את עצמו (וזה חשוב כי זה הפך לגורם שעצר אותי מלעשות את כל פעם שעלה בי החשק), עשיתי מה שהייתי צריך ועם קצת כח רצון והעזרה של כל הדברים שמניתי קודם, בסיום העניין סגרתי את הטלפון החכם.

בתמונה: מכשיר נוקיה 208 טיפש

וזה עובד נ ה ד ר !. באמת. הצורך לפתוח את הטלפון החכם יצר מגבלה מספיק חריפה שעצרה אותי מלשלוח יד למכשיר בחוסר מחשבה. למעשה, בהתחלה הייתי שולח יד למכשיר, מגלה שהוא סגור, נזכר מה אני רוצה לעשות, אבל באמת רוצה לעשות ("עשה מה שליבך חפץ!
, זוכרים?) ועוזב אותו.

וזה פינה לי הרבה זמן ותועפות של תשומת לב וזה עשה לי טוב. ממש טוב. הסתבר לי שהבריחה לטלפון היתה חלק ממכלול של התנהגויות מזיקות שעלו ביחד. פתאום שמתי לב שגם מערכת היחסים של עם אוכל נעשתה יותר בריאה. הצלחתי לבלות יותר זמן מחובר לעצמי ולגוף ולרגע הנוכחי, סתם ככה. גיליתי מחדש את הכיף של סתם לשבת במרפסת ולשתות קפה ולהסתכל על העצים, בלי ההפרעה של הטלפון. זה באמת עובד נהדר. וגם הטלפון החכם זמין כשאני באמת צריך אותו.

והכל היה נפלא למעט דבר אחד, בעצם די קטן. אפילו הייתי אומר טיפשי. וואטסאפ. כן, כתבתי וואטסאפ. האמת, וואטסאפ מעולם לא היה חלק מההתמכרות האישית שלי. אני משתמש באפליקציה לשמור קשר עם קבוצה די מצומצמת של אנשים, חבר בקבוצה קטנה מאוד של קבוצות, רובן משפחתיות ואין לי בעיה לשים קבוצה בהשתק כשהיא לא משרתת אותי.

בטלפון הטיפש שלי לא היה כמובן וואטסאפ (האמת שטכנית היה לו יישום וואטסאפ שעבד אי אז כשהוא היה חדש ומזמן הפסיק לעבוד). וגיליתי שזה יצר לי בעיה: כל מיני אנשים, חלקם קרובים מאוד, היו רגילים לתקשר איתי עם וואטסאפ ופתאום הייתי מנותק מהם – הבנות שלי למשל. ולפני שאתם מציעים את הפתרון של שימוש בוואטסאפ לווב דעו לכם שהוא עובד אך ורק כאפליקציית וואטסאפ מותקנת ופעילה בטלפון חכם. היא לא עובדת לבד. גם להכריח את כל העולם לעבור לאפליקציית מסרים אחרת לא היה מעשי. אז מצאתי את עצמי פותח את הטלפון החכם פעם פעמיים ביום, רק כדי לוודא שלא הגיעה איזה הודעה חשובה. וזה היה סביר, בהחלט יותר טוב מהמצב של חיבור תמידי וההתמכרות שהגיעה איתו אבל עדיין מציק.

והיום, במקרה, מצאתי פתרון גם לזה. מסתבר שנוקיה, או לפחות החברה שקנתה את המותג של נוקיה לטלפונים סלולריים, הוציאה לפני שנה בערך טלפון חדש ישן – הנוקיה 8110 4G. זה טלפון טיפש (מאוד) ולא מאוד נוח אבל כן יש לו יכולות אינטרנט מוגבלות ובין השאר לפני כמה חודשים יצאה בשבילו אפליקציית וואטסאפ רשמית. הלכתי וקניתי אחד (340 ש"ח) ואחרי קצת משחקים יש לי בדיוק מה שאני רוצה: טלפון טיפש שלא יפתה אותי אבל שיש לו את היכולת המוגבלת לקבל הודעות וואטסאפ ואם ממש צריך לענות עליהן (במקלדת T9 של טלפון נוקיה ישן כמובן) ועכשיו אני ממש מרוצה.

בתמונה: נוקיה 8110 4G הטיפש אבל קצת פחות

וכבונוס, קרה המקרה והטלפון החדש הזה הוא העתק (פחות או יותר) של העיצוב של הנוקיה 8110 המקורי שנודע לתהילת עולם בתור הטלפון של ניאו ומורפיאוס מסדרת הסרטים של המטריקס, וזה כמובן פורט על כל סיב של נוסטלגיה שיש בגופו של הגיק המזדקן הזה.

בתמונה: איך אני מדמיין שאני נראה עם הטלפון החדש שלי

וחשבתי לעצמי שזה מאוד מאוד סימלי – כי מה שרציתי היה בדיוק לברוח מהמטריקס ששבתה את התודעה שלי, בדיוק כמו ניאו, אבל להיות מסוגל להתחבר באופן מוגבל כדי לשמור על קשר עם חברים שעדיין מחוברים למטריקס, כשאני רוצה.

דרך אגב, למישהו יש משקפי שמש סטייל "המטריקס" להשלמת הלוק שלי כניאו? 🙂

בתמונה: ניאו עם המשקפיים המגניבות שלו

מי ייתן והפוסט הזה יסייע גם לכם להשתחרר מהמטריקס שלכם, יהא אשר יהיה.

Leave a Comment

Filed under כללי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.