אתמול זוגתי ואני נכנסנו לחנות של Crocs בקניון לקנות נעליים לאשתי. זוגתי מצאה זוג נעליים מגניבות של Crocs, אבל בצבע לבן. מסתבר שלבן זה לא צבע טוב לנעליים, לפחות אצל זוגתי, אך בירור קצר אצל המוכרת העלה שאין בחנות את אותו הדגם בצבע אחר והמוכרת לא היתה בטוחה אם בכלל מייצרים אותם בצבע אחר. אז הלכנו, לא לפני שצילמתי את הנעל ושלחתי לצייצן דרך הטלפון הסלולרי עם בקשה לעזור לאתר מקום שמוכר אותם בצבע אחר, אם קיים.
לא עברו דקותיים וקיבלתי ציוץ מלא אחר מאשר תאגיד Crocs, שטרח לבשר לי שהדגם שצילמתי נקרא The Ginger ואף התנצל שאינו יכול לומר לי היכן למצוא אותם בישראל. אחרי דו שיח קצר נוסף Crocs אישרו שהדגם המסויים הזה קיים גם בשחור, ולא רק בלבן.
יום אחר כך וידידה טובה שנקרא לה יוד צייצה שהיא מצאה את הדגם המסויים, בצבע שחור, בחנות נעליים בירושלים ואף צרפה תמונה ומיקום GPS במפה(!).
התקרית הנעימה הזאת גרמה לי להרבה הרהורים:
לדוגמא, התקרית הבהירה לי שהחשיבות האמיתית של טוויטר לעסקים ומותגים איננה בעדכונים שהם שולחים אודות העסק והמותג אלא באפשרות להקשיב בזמן אמת לשיחה העולמית לגבי המותג ולהצטרף אליה בזמן אמת. החוויה של שליחת שאלה לגבי מוצר וקבלת התייחסות מהירה מעודכנת ועניינית תוך שניות מנציג המותג היתה נפלאה. זו מהפכה אמיתית בהגדרה של מה זה שירות לקוחות ואפילו מה זה יחסי ציבור. למעשה, זו הופך את שני הדברים לפונקציה אחת.
אבל במישור עמוק יותר, החוויה הזאת הבהירה לי איזה גל של שינוי עמוק מחוללות הפלטפורמות הניידיות (טלפון חכם, טוויטר) במקרם של החיים שלנו. קל להחמיץ את מהות השינוי, אבל תארו את התסריט הקטן שתיעדתי כאן למישהו שמתעסק בשיווק, שאין לו טלפון חכם ואינו משתמש בטוויטר וברגע שהוא יבין מה באמת קרה פה, אם הוא איש שיווק ששוה משהו הוא יבין שמדובר בלא פחות מאשר מהפכה רבתי.
כמו שהארועים באירן מראים, המהפכה, מסתבר, לא תשודר בטלוויזיה. היא תצוייץ בטוויטר. באופן אישי, אני מקדם בברכה את שליטנו הצייצניים החדשים 
מה איתכם?
גלעד