הפוסט הזה הוא רשומת תרגול: לפעמים מתוך תרגול מדיטציה, על הכרית או מעבר לה, עולה לי איזה תובנה. חשוב לי לרשום אותן כדי לשמור אותן טריות ככל האפשר. אני כותב אותן פה כדי לשמור אותן גם בשבילי (כדי שאוכל לחזור אליהן מאוחר יותר) וגם לאחרים ואחרות שמי יודע, אולי ימצאו אותן מועילות. עם זאת, צריך לזכור שזו בסך הכל מחשבה שעלתה לי בזמן תרגול. לא משהו בדוק ומנוסח היטב – אפשר ורצוי לבדוק אם זה נכון גם אצלכן, אבל זה הכל.
הפוסט הזה מדבר על "פיטי" (Pīti). זו מילה בפאלי שיכולה להיות מתורגמת כ- "שמחה"'. פיטי היא מצב מנטלי, אחד מהסנקהרות (מצבים מנטליים) שהם מצרף אחד מחמשת המצרפים שמרכיבים את מה שאנחנו קוראים וקוראות לו "אני". "שמחה" היא תרגום טוב, אני חושב (ותודה לקרן ארבל על התרגום!), אבל כמו הרבה מילים שמתארות מצב מנטלי רגשי מסויים, אני חושב שהיא לא בהכרח תתקשר את ההרגשה למישהו אחר. בויסודימאגה (מילולית: "נתיב ההתעוררות", טקסט פרשני לסוטות שנכתב על ידי בודהגוסה) מופיע תיאור של אדם צמא הנודד במדבר ופיטי היא התחושה שעולה בו למראה נווה מדבר ובו בריכה של מים וההבנה שהוא עומד לשתות – לפני המגע עם המים עצמם.
בחוויה האישית שלי, פיטי היא מצב תודעתי שמח ויש בו גם התרגשות, מן סוג של חיות אנרגטית, שמתבטאת בגוף כמין תחושה של "באז", לפעמים גלי חום ולפעמים הרגשה של שערות עומדות בגוף. במצב הקיצוני שלה היא יכולה ללבוש צורה של אקסטזה, מלווה בתנועות לא רצוניות, התנשפויות ו… אין דרך טובה להגיד את זה… רטיבות בתחתונים. הרגשה של פיטי ממקור ארצי חושני בקטן היא הרגע שמתיישבים לפני צלחת מלאה באוכל שממש אוהבים, רגע לפני הביס הראשון. הרגשה של פיטי ממקור ארצי חושני בגדול זה לעמוד מול מאהב או מאהבת עירומים שמזמינים אותך אליהם, שוב, רגע *לפני* המגע עצמו. כזה.
עכשיו, פיטי, הפעם ממקור לא-ארצי ולא חושני, היא אחת משבעת אברי ההתעוררות (הבוג'נגה) והיא גם אחד מארבעת המרכיבים של הג'האנה הראשונה:
"לאחר שנטשתי את חמשת המכשולים, שהם פגמים של התודעה הגורמים להחלשת החכמה, ולאחר שנפרדתי מהתשוקה להנאות החושים וממצבי תודעה לא-מועילים [אחרים], נכנסתי ושהיתי בג’האנה הראשונה, [המאופיינת] בשמחה ועונג [גופני] שנולדו מהבחנה (viveka) המלווים במחשבה וחקירה."
מקור: https://www.buddhism-israel.org/5213
בעיני, יש שאלה מעניינת מאוד שקשורה לפיטי: מאיפה היא מגיעה? כלומר, מה הגורם לפיטי? מה יוצר אותה? הסיבה לשאלה היא שאנחנו נוכחים מהתיאור ומהחוויה שפיטי עולה בשני מצבים שלכאורה אין בהם קשר: כשאנחנו עומדים לקבל את מה שרצינו (ממקור ארצי חושני) וכחלק מהג'האנה הראשונה (ממקור לא ארצי). וזה יכול להראות קצת מוזר – מה משותף לשני המצבים האלה?
לפני שאפנה לתשובה שלי, אציין משהו שבעיני קשור מאוד לנושא: הודאנה של השתוקקות. ישנה שאלה מדיטטבית חשובה בעיני: האם השתוקקות משרה תחושה נעימה או לא? על פי "התיאוריה הפסיכולוגית הבודהיסטית" השתוקקות היא מצב נפשי שלילי. למרות זאת, הרבה אנשים אם ישאלו האם השתוקקות היא מצב נעים או לא יענו, לפני חקירה אישית לפחות, שהשתוקקות היא מצב נעים. למעשה אני אטען (ובבקשה אל תאמינו לי – תבדקו את זה בעצמכן!), שהשתוקקות איננה מצב נעים כלל ועיקר ומה שנעים לנו הוא למעשה סוף ההשתוקקות. השתוקקות, כתב פעם נבל רביקנט, היא "חוזה ביננו לבין עצמנו שלא נהיה מאושרים עד שנקבל את מה שאנחנו רוצים". ואיך מרגיש סוף ההשתוקקות? פיטי, זוכרות, הוגדרה למעלה כידיעה שאנחנו הולכים לקבל את מה שרצינו – כלומר סוף ההשתוקקות. אם כך, פיטי, היא קיום החוזה, ההרגשה הטובה של סיום ההרגשה הרעה של השתוקקות. מכאן נובע, שמה שאנחנו אוהבים בהשתוקקות הוא למעשה הסיום שלה – הפיטי!
ובכן, מכאן כבר יותר קל להבין מה משותף בין פיטי ממקור ארצי חושני לפיטי ממקור לא ארצי ולא חושני. זוכרות מהם התנאים שמנה הבודהה לכניסה לג'האנה הראשונה? "…לאחר שנפרדתי מהתשוקה להנאות החושים וממצבי תודעה לא-מועילים [אחרים], נכנסתי ושהיתי בג’האנה הראשונה". אז גם פיטי לא ארצית ושאינה חושנית באה מסיום (זמני) של ההשתוקקות – סיום לא בעקבות שקיבלנו מה שרצינו, אלא מתוך ויתור על ההשתוקקות.
וזה בעיני מעניין מאוד, מדוע? ובכן, ב- Cula Dukkha Khanda Sutta מתאר הבודהה כיצד לא מספיק להכיר בחוסר השקט, אי הסיפוק והסבל שנובע מהשתוקקות להנאות החושים, אלא יש למצוא שמחה שאינה מגיעה מהנאות החושים כדי להגיע לשחרור. הניסוח מצביע כמובן על השמחה (פיטי) של הג'האנה. אבל יש פה פרט מעניין – לכאורה אפשר לחשוב כי הפיטי, השמחה הלא ארצית בג'האנה היא תחליף לשמחה מהנאות החושים.
אבל, אם פיטי היא בעצם פשוט המצב המנטלי של שמחה מהפסקה של ההשתוקקות, בין אם בגלל קבלת הדבר אליו השתוקקנו ובין אם בגלל ויתור, אז המסקנה היא שהפיטי של הג'האנה איננו תחליף, אלא הדבר האמיתי עצמו. למעשה, לא הבנו זאת, אבל מעולם לא נהנו משום השתוקקות שלנו אלא אך ורק מההפסקה שלה. וכעת הג'האנה ממחישה, בידיעה ישירה, כיצד אפשר לגשת לכל שמחה שאי פעם היתה לנו ממקור חושי בלי כל עניין ההתעסקות המעיקה ומתסכלת עם מרדף אחרי הנאות החושים.
הבלבול הזה בין המחשבה שמה שאנחנו נהנים ונהנות ממנו בהנאה חושנית הוא מושא התשוקה שלנו שאותו סוף סוף קיבלנו בעוד שלמעשה אנחנו נהנים ונהנות מסיום ההרגשה הלא טובה של התשוקה – זאת, בראייה בודהיסטית, בורות: לראות את מה שהוא לא מיטיב כמיטיב. השחרור מהבורות הזאת, הוא אכן תובנה משחררת.
מי יתן ותזכו לכל השמחה שתרצו.
