על מחאה וכח

מי שלא גר מתחת לסלע במדבר שמע בימים האחרונים על המחאה. המוחים מתלוננים על יוקר מחירי הדירות בארץ ומחירי השכירות. הם מוחים על יוקר המחיה הכללי ועל חוסר הכרת המדינה בהוצאות מטפלת לצרכי מס. הם מוחים על עליית מחירי הדלק ועל "הטייקונים". באופן כללי, כך נראה לי לפחות, יותר משהמוחים רוצים שינוי ספציפי הם רוצים להביע את מורת רוחם מהמדינה והתנהלותה.

אני לא מצליח לגמרי להתחבר למחאה הזאת. ניסיתי להבין למה. אחרי הכל, אני כן בעד מדינת רווחה. אני אשמח לשלם מיסים גבוהים אם אקבל בתמורה חברה שגם תדאג לי כיחיד ואם היא תהיה שיוויונית יותר זה רק ישמח אותי. לא הצבעתי לביבי ואני לא חושב שהוא מנהיג טוב במיוחד. ובכל זאת, לא הצלחתי לגמרי להתחבר למחאה הזאת. אז ישבתי וניסיתי להבין מה הסיבה ואני חושב שהצלחתי.

לפני כמה שנים החלטתי שאני מאוד מאוד רוצים דיבורית בלוטופ' אישית. מהסוג של אוזניה קטנה שדוחפים באוזן וגרמת לך להראות כמו חייזר או לפחות דמות מסטאר טרק. אל תשאלו אותי למה, זה לא ממש נוגע לסיפור. ביררתי כמה זה עולה (עניין של כמה מאות שקלים בודדים) והתחלתי להתלבט ביני לבין עצמי האם לקנות או לקנות – האם אני באמת צריך אוזנייה כזאת והם היא תשפר לי את איכות החיים או תשמח אותי או שזו פשוט לקבל צעצוע חדש שלא יגרום לי לאושר מעבר לחמש דקות הראשונות אחרי שקניתי אותו.

ואז, תוך כדי שאני הולך ומתלבט ראיתי אותו. הייתי בדיוק בדרך לארוחת צהריים במסעדה. הוא היה המאבטח בכניסה. הוא נראה כמו מאבטח מסעדות סטראוטיפי – עולה חדש מרוסיה, אם ניחשתי נכון. זו היתה שעת צהריים והוא עבד כמאבטח ונראה בעליל כמו מישהו שזאת העבודה הראשית שלו, לא משהו שהוא עשה להשלמת הכנסה. והיתה לו באוזן דיבורית בלוטופ', בדיוק מהסוג שרציתי וזה היכה בי.

בשלב הזה של החיים כבר הייתי בעל דירה אחת ובעל עסק עצמאי משלי שפירנס אותי. לא חייתי מהיד לפה. אני התבלטתי ביני לבין עצמי אם קניית הדיבורית תשפר משמעותית את איכות חיי. יכולתי להרשות לעצמי לקנות את הדיבורית ולא לחשוב פעמיים. אבל לא רציתי לקנות משהו סתם – רציתי לוודא שהבחירות שאני עושה הם מושכלות ובהתאם לסדר העדיפיות האמיתי שלי. והמאבטח בכניסה למסעדה שבה עמדתי לאכול צהריים, שמצבו הכלכלי בעליל היה שונה מאוד משלי ושאני יכול לנחש שלא הייתה לו דירה, כן קנה דיבורית כזאת. אני לא יודע בוודאות, אבל אני יכול רק להניח שסדר העדיפיות של המאבטח בכניסה היה מאוד שונה משלי, או, מה שסביר יותר שוהא לא ביצע תהליך של בחירה אמיתית – הוא רצה צעצוע חדש וקנה אותו, בלי לחשוב על סדרי עדיפיות.

המאבטח הזה לא לבד. לפני כמה ימים ראיתי ברחוב אשה שסחבה עגלה ואספה לתוכה בקבוקים למחזור – תוך כדי דיבור בטלפון נייד. ויש גם את כתבת הלייפסטל הצעירה, המשכילה והשנונה שאני עוקב אחרי בטוויטר שמספרת מצד אחד איך אבא סוגר לה שוב ושוב את המינוס ומצד שני מזמינה משלוחי אוכל ממסעדות תל אביביות על ימין ושמאל וכמובן מתגוררת בת"א. ידידה יקרה שלא מבינה איך אני לא מצטרף למחאה שכרה בית פרטי ומקסים במושב בצפון ומנהיגת המחאה גברת דפנה ליף שרוצה שעובדת, על פי התקשורת כעורכת וידאו ומלצרית ורוצה לשכור דירה בת"א. וכל האנשים שאין להם דירה משלהם אבל יש להם פלזמה או מסך אל.סי.די 50 אינצ' בסלון ויצאו לנופש בחו"ל בשלוש שנים האחרונות ובעצם, כל מי שנמצא כרגע במאהל ומוחה על חוסר היכולת להגיע לדירה משל עצמו, אבל מחזיק אייפון.

עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים שאני הולך לכתוב: שהם מפונקים. אז לא, אני לא חושב שהם מפונקים בכלל. אני חושב שמה שמשותף להם הוא משהו אחר- איכשהו, הם לא הפנימו את העובדה שהחיים מלאים בחירות. משהו אחד תמיד בא על חשבון משהו אחר. זה בסדר גמור להעדיף כל בחירה לגיטימית, אבל אי אפשר לרצות את הכל. מה שאתה תקבל יחסר למישהו אחר. מה שתקנה עכשיו בא על חשבון מה שאחר כך. זה החיים. זה לא היה שונה אף פעם.

אני מסתכל על עצמי ורואה שכן, אני בעלים של שתי דירות (כן, ההורים עזרו, אבל אם לא היו עוזרים עדיין היתה לי היום דירה אחת לפחות), אני עובד בהייטק ומרוויח טוב והשנה נצא לנופש בחו"ל עם המשפחה. אבל, אני כותב את הפוסט הזה נעול בסנדלים בני עשר. שנה שעברה הנופש המשפחתי היה לבית מלון באשדוד בדיל לוועדי עובדים ובעצם נסיעת הנופש האחרונה לחו"ל על המשפחה היתה לפני ארבע שנים. אני גר בראשון, ועד לפני חודש אני ואשתי חלקנו אוטו אחד מה אמר ששנה נסעתי לעבודה בת"א באוטובוס.

והנה הפואנטה של כל הפסקה האחרונה: יש קשר בין החלק הראשון לשני שלה. עשיתי בחירה, מה אני מרשה לעצמי ועל מה אני מוותר. אני בהחלט לא היחיד. אח שלי הסטודנט עושה את מה שנראה כל כך נורא כנראה לגברת דפנה: הוא גר בראשון ונוסע לעבודה וללימודים בת"א באוטובוס רחמנא ליצלן. הוא לא נראה לי סובל. ההורים שלי ושל אשתי עבדו קשה מאוד כל החיים (לפעמים ביותר מעבודה אחת בו זמנים) כדי לרכוש דירה. אני חושב שלו תבדקו את חייהם של אותם טייקונים, כמו רמי לוי ותשובה תגלו משהו מאוד מאוד דומה.

מה שמביא אותי לעניין המחאה ומה שמפריע לי בה. לא, זה לא שאני חושב שהמוחים הם מפונקים ולא שאני חושב שאין הרבה מאוד צדק במה שהם אומרים. מה שמפריע לי הוא הסירוב של המוחים, מעבר לציון העובדה שלא כל דבר בהתנהלות המדינה הוא בסדר, נקודה שאני מסכים איתה, להציע הצעות קונקרטיות לפתרון הבעיות שהם מציינים  - רוצים להוריד מיסים? מצויין! המיסים על הדיור משמשים ל- X הדברים הבאים: מימון פרוייקט כיפת ברזל, תשלום לתלמידי ישיבה, כיסוי העלות האמיתית של לימודי תואר ראשון, בניית גדר ההתנתקות, הצטיידות במערכת נשק חדשה ותשלום משכורות הרבנות הראשית. אז איך עושים בחירה – על מה מוותרים?

נושא דומה – הורדת המיסים על דירות חדשות תוריד את מחירי הדירות ותפגע, לפעמים קשה, באותם אנשים שיש להם דירה, כולל דירות להשקעה. לפעמים היא תיצור מצב שערך המשכנתא גדול מערך הדירה! חלק קטן מאותם אנשים הם עשירים, אבל חלקם הגדול הוא לא – הדירה היא הפנסיה שלהם. בלעדיהם הם יזדקקו להשלמת הכנסה בעצמם. את מי מעדיפים? את אלה שלא קנו דירה עד עכשיו או את אלה שכן? את מי להעדיף?

אני בטוח שכל מי שקורה את התיאור הנ"ל יודע בוודאות על מה הוא היה מוותר. אבל הינה הקט'צ – לא כולם בוחרים באותם דברים. למשא ומתן שאנחנו כחברה מנהלים יש שם, קוראים לו פוליטיקה. כאשר מארגני המחאה מצהירים שהם לא "פוליטיים" הם בעצם אומרים שהם לא רוצים לבחור. ובאמת הרושם שלי מציטוט לפחות חלק מהדוברים בנוגע לנושא ציין במפורש שהם לא חושבים שזה תפקידם להציע הצעות לפתרון – אלא תפקיד "נבחרי הציבור".

זה בדיוק המקום שאני מתנתק מהמחאה הזאת לגמרי. מחאה כשלעצמה היא בעלת ערך קטן מאוד. אתם רוצים משהו? לכו תשיגו אותו! ספרו לנו איך זה יקרה, תארגנו מפלגה ורוצו לכנסת. אולי אפילו אצביע בעבורכם, מי יודע. אבל כשאתם מארגנים מאהל ומוחים, בלי שום הצעות קונקרטיות, כשאתם "נגד הטייקונים" ו"נגד הפוליטיקאים", אתם סתם עושים רוח.

ואיכשהו זה מתחבר לי. כי אותו מקום שגורם לאנשים למחות אבל להתחמק מלהציע הצעות קונקרטיות הוא אותו מקום שמביא את האנשים לקנות אייפון והתלונן על שהמשכורת לא מספיקה להם לקנות דירה. כשמציעים למוחים לשקול קניית דירה בלוד והתגובה היא ביטול מיידי, זה גורם לי לשאול מי מהם ביקר בלוד לאחרונה. כמה מהם בדקו ויודעים שהילדים של המושב בית צבי, אחד המושבים הכי עשירים בארץ, נוסעים לבית הספר התיכון בלוד. כמה מהם בדקו את האפשרות לארגן מסה של חברים טובים שייבנו בניין ואולי שכונה בלוד ביחד, כדי לשנות את תמהיל האוכלוסיה שהם כל כך מודאגים ממנו.

וכבר ראיתי את זה בעבר מדברים אחרים שעשיתי בחיים. ראיתי את האנשים שתמיד מספקים הרבה ביקורת אבל לעולם לא יוזמים או פועלים. ראיתי את אנשי ה- "מישהו צריך לעשות" כשאני (עם חברים) הקמתי עמותה לפעילות ציבורית וניסינו לעשות שינוי. המחאה היא בסך הכל שיקוף של תפיסת ה"מישהו צריך לעשות" ואני מצטער אבל אני מאמין ב"אם אין אני לי מי לי".

ואם האנשים הטובים שמוחים עכשיו היו חושבים בצורה כזאת, אם הם היו מתמקדים בפתרונות לבעיות (האמיתיות לגמרי בחלקם!) ובאפשרי ובבחירות, הם היו מגלים שהם יכולים לקנות דירה. בעצמם ואפילו היום וגם ואולי בעיקר, הם היו מגלים שהם לא צריכים למחות – הם יכולים לשנות, בידיים שלהם, את המדינה למדינה טובה יותר. כי מחאה זה נחמד, אבל מחאה במהותה באה מנקודה שאתה מאמין שלמישהו אחר יש את הכח. אבל זה לא ככה – לא לביבי ולא לשטייניץ ולא לטייקונים יש את הכח, רק לכם. אז תפסיקו למחות ותתחילו – לעבוד, לארגן פעילות פוליטית, לקבל החלטות כלכליות נכונות ואז ורק אז תהיה אפשרות לשינוי אמיתי, פרטי וציבורי.

טוב, ירדתי מארגז הסבון שלי. אני בטוח שיהיו כמה תגובות לפוסט הזה. בבקשה :-)

8 Comments

Filed under כללי

שלום עולם… שוב!

בשנת 2002 פתחתי כאן בלוג. בתחילה באנגלית על בסיס מערכת ניהול תוכן שכתבתי לבד ב- Perl ולאחר מכן עברתי לעברית ול- WordPress. מאז הצטברו הרבה פוסטים, קצרים וארוכים, שוליים וחשובים. היו תקופות שבהן כתבתי הרבה וכאלו שלא כתבתי בהם בכלל. ואז האסון קרה - במהלך העברת הבלוג הזה משרת לשרת איבדתי בתקלת אדמינסטרציה את תוכן הבלוג.

עכשיו אני מנסה לידה מחדש וכמו כל לידה זה כמובן לא קל. עם הזמן והחשק יתווספו לכאן עוד פוסטים חדשים.

בינתיים, לרבים מהפוסטים שהיו פה יש העתקים ואני אנסה לאט לאט להשיב אותם למקומם. אבל בינתיים, כל מה שתמצאו פה היא ההתנצלות הבאה: אם הגעתם לכאן בעקבות לינק שבור, אני מצטער. עכשיו אתם יודעים מה קרה.

גלעד

3 Comments

Filed under כללי

נקודת פיתול‬

שוב עובר בנקודת הפיתול.
דברים ישתנו, דברים תמיד משתנים.
השינוי הוא הקבוע היחיד, חוץ ממוות ומס הכנסה.

Leave a Comment

Filed under כללי

רשימת החלומות של הוט

בשעה טובה ומוצלחת עברנו דירה לדירה חדשה ומצוחצחת, ישר מהניילונים מהקבלן. כחלק ממבצע מעבר הדירה (ותאמינו לי, זה מבצע יותר גדול מ"עופרת יצוקה" ו"רעם במדבר" ביחד) חברת הוט הציעה לנו חבילה משודרגת של כבלים + ממיר מקליט (מג'יק) + אינטרנט + טלפון, בהתחייבות בלתי חוזרת ל- 4,096 חודשים ונשמתנו הנצחית, אז לקחנו.

הממיר נחמד למדי. ממשק המשתמש עוצב ללא ספק בידי עדר מתכנתים בבונים, אבל ניחא. אחרי 10 דקות של תמהון אתה מבין את העניין ואפשר להשתמש בו להורות לממיר להקליט כל תוכנית או סדרה שאתה רוצה והוא כבר עושה את העבודה המלוכלכת של לברר מתי ובאיזה ערוץ היא מוקרנת ולהקליט אותה. נחמד מאוד ועכשיו יש לנו 57,891,113 פרקים של סדרות מופת כמו "דורה", "דייגו" ו- "קאי לן" (אלוהים ישמור, בת ה- 2 שלי דוברת סינית יותר טוב מעברית!) שמורים לנצח ואנחנו מסממים בהן את הילדות לפי הצורך, לצד הפרק האחרון של "האוס".

מאז עברו שבועיים ולקח לי קצת זמן אבל אני חושב שהבנתי מה הטריד אותי בתור מנוי "טריפל" של "הוט" (עזבו את הבנאלי כמו איכות השירות והמשדרים) – כל הרעיון של חבילת הטריפל היא convergence. אותו ספק נותן לך טלפון, תשתית אינטרנט וטלוויזיה בכבלים. "הוט" מנצלת את השילוב כדי לספק מחיר תחרותי בשוק הישראלי. זה באמת נחמד, אבל כמו שכל מייבין עסקי מבין ברגע, אם כל מה שאתם עושים במסגרת חבילת הטריפל זה להוזיל את המחירים, אתם בדרך להפוך לקומודוטי לא מעניין. במקום יש פה הזדמנות מיתוג וחווית משתמש קשה לתחרות שאתה מקפידים להחמיץ לחלוטין כאן ולא ממש ברור למה.

אז תקשיבו טוב מחלקת הפיתוח העסקי של "הוט", לעיונכם – 4 רעיונות חינם שעם קצת שכל ומזל יכולים להפוך את השירות שלכם למשהו מדהים, לפחות בקנה מידה ישראלי ולא רק. ואם במקרה גם מחלקת הפיתוח העסקי של "יס" או כל גוף אחר גם רוצים להצטרף לחגיגה, מה טוב (ואם ממש תתעקשו אני זמין ליעוץ עסקי בעלות פר שעה לפי הצורך 

  1. אני רוצה שכאשר מגיעה לי שיחת טלפון לקו הביתי, אני אקבל הודעה על מסך הטלויזיה אם דלוק באותו רגע, עם מספר ורצוי גם שם המתקשר. לבונוס נקודות הוסיפו קישור עם gmail/אאוטלוק לקריאת אנשי קשר.
  2. אני רוצה להיות מסוגל להורות לממיר המקליט שלי איזה תוכניות וסדרות להקליט מממשק ווב נוח ולא דרך השלט המפגר. הוסיפו API שכל יצרן תוכן (נגיד אתר Mako) יכול לספק לי כפתור "הקלט אותי!" בדף הבית שלו שפשוט יורה לממיר המקליט שלי להקליט את הסדרה.
  3. אני רוצה לקבל ולהוציא שיחות Skype (הייתי מוסיף גם SIP אבל אני ריאליסט) מהטלפון הביתי, בחיוג דרך האינטרנט ו/או השלט ומכשיר הטלוויזיה בבית. אין לי שום בעיה לשלם לכם דקות שיחה על שיחות נכנסות ויוצאות אל ומ- Skype.
  4. למתקדמים: אני רוצה להשתמש בממשק הוובי של הממיר המקליט שתואר למעלה כדי לסמן תוכן וידאו אינטרנטי ולבקש מהמיר להקליט לי גם אותו לצפיה כרצוני. נקודות בונוס אם אני יכול לספק קובץ וידאו שיושב על ספריית רשת פנימית. אפשרי בתשלום נוסף, אם אתם חייבים.

בקיצור, מחלקת פיתוח עסקי של "הוט" יקירי, אתם לא יצירתיים. יש לכם הזדמנות זהב למתן חווית שרות משודרגת באמת שאולי אפילו תחפה על שירות הלקוחות האיום שלכם ואפילו תרוויח כסף נוסף. אם אתם לא עושים עם זה משהו תתפטרו או לכל הפחות תשכרו אותי בתור יועץ 

גלעד

 

2 Comments

Filed under כללי

סיפור קצר על הצייצן, הלא הוא טוויטר

אתמול זוגתי ואני נכנסנו לחנות של Crocs בקניון לקנות נעליים לאשתי. זוגתי מצאה זוג נעליים מגניבות של Crocs, אבל בצבע לבן. מסתבר שלבן זה לא צבע טוב לנעליים, לפחות אצל זוגתי, אך בירור קצר אצל המוכרת העלה שאין בחנות את אותו הדגם בצבע אחר והמוכרת לא היתה בטוחה אם בכלל מייצרים אותם בצבע אחר. אז הלכנו, לא לפני שצילמתי את הנעל ושלחתי לצייצן דרך הטלפון הסלולרי עם בקשה לעזור לאתר מקום שמוכר אותם בצבע אחר, אם קיים.

לא עברו דקותיים וקיבלתי ציוץ מלא אחר מאשר תאגיד Crocs, שטרח לבשר לי שהדגם שצילמתי נקרא The Ginger ואף התנצל שאינו יכול לומר לי היכן למצוא אותם בישראל. אחרי דו שיח קצר נוסף Crocs אישרו שהדגם המסויים הזה קיים גם בשחור, ולא רק בלבן.

יום אחר כך וידידה טובה שנקרא לה יוד צייצה שהיא מצאה את הדגם המסויים, בצבע שחור, בחנות נעליים בירושלים ואף צרפה תמונה ומיקום GPS במפה(!).

התקרית הנעימה הזאת גרמה לי להרבה הרהורים:

לדוגמא, התקרית הבהירה לי שהחשיבות האמיתית של טוויטר לעסקים ומותגים איננה בעדכונים שהם שולחים אודות העסק והמותג אלא באפשרות להקשיב בזמן אמת לשיחה העולמית לגבי המותג ולהצטרף אליה בזמן אמת. החוויה של שליחת שאלה לגבי מוצר וקבלת התייחסות מהירה מעודכנת ועניינית תוך שניות מנציג המותג היתה נפלאה. זו מהפכה אמיתית בהגדרה של מה זה שירות לקוחות ואפילו מה זה יחסי ציבור. למעשה, זו הופך את שני הדברים לפונקציה אחת.

אבל במישור עמוק יותר, החוויה הזאת הבהירה לי איזה גל של שינוי עמוק מחוללות הפלטפורמות הניידיות (טלפון חכם, טוויטר) במקרם של החיים שלנו. קל להחמיץ את מהות השינוי, אבל תארו את התסריט הקטן שתיעדתי כאן למישהו שמתעסק בשיווק, שאין לו טלפון חכם ואינו משתמש בטוויטר וברגע שהוא יבין מה באמת קרה פה, אם הוא איש שיווק ששוה משהו הוא יבין שמדובר בלא פחות מאשר מהפכה רבתי.

כמו שהארועים באירן מראים, המהפכה, מסתבר, לא תשודר בטלוויזיה. היא תצוייץ בטוויטר. באופן אישי, אני מקדם בברכה את שליטנו הצייצניים החדשים 

מה איתכם?

גלעד

 

1 Comment

Filed under כללי

על עסקים ובילויים‬

אז הנה אני יושב כאן, בכנס Embedded System Design ומחכה בסבלנות לתורה של ההרצאה שלי. ההרצאות לפני מתחלקות לשלוש קבוצות: אלו שכבר שמעתי, אלו בנושא שאינו מעניין אותי (בעיקר מערכות תוכנה קנייניות) ואלו שגם שמעתי וגם לא מעניינות אותי. אז עניתי על דוא"ל והחזרתי טלפונים. ונשאר לי עוד 45 דקות והתחלתי לתהות מה לעשות עכשיו כשלפתע נזכרתי – יש לי… נו, איך קוראים לדבר הזה? אה, כן. בלוג. בלוג שמזמן לא כתבתי בו. אז הנה הזדמנות.

כמובן שמיד כשכתבתי את הפסקה הקודמת צצו בראשי שלוש או ארבע דברים אחרים שאני צריך ויכול לעשות עכשיו במקום לתו בבלוג אבל "התחלתי ולכן אסיים" (ואם אתם לא זוכרים מאיפה הציטוט אתם צעירים מדי או שאני זקן מדי).

מאז פוסט האחרון, אי שם בחודש מאי, שבו הבעתי את התסכול שלי מהזמנים הכלכליים הקלוקלים (ורק תנסו לקרוא את המשפט הזה בקול רם) ומיד נחת עלי מבול כזה של עבודה שלא ראיתי כבר הרבה זמן. בעצם, אף פעם לא.

אז עכשיו אני עסוק מאוד ומרוצה, חוץ מזה שאין לי זמן לכתוב בלוג. ככה זה, כמו שאומר פתגם דרוזי עתיק – אלוהים נותן אגוזים לאנשים בלי שיניים או משהו כזה.

אז כרגע אני מנהל שלושה פרוייקטים פעילים במקביל, לא כולל תמיכה שוטפת והדרכות. אחד מהפרוייקטים מערב 3 חברות ומתפרש על 5 אתרים בשלוש יבשות. השני צנוע ומסתפק בשתי חברות בשתי יבשות. כל מני אנשים מכל העולם מדבגים אצלנו כל מיני לוחות חומרה מרחוק דרך VPN ועושים שיחות ועידה בזמנים משונים (ידעתם שבהודו נמצא איזור הזמנים היחיד שהוא בהפרש של שעה לא שלמה מגריניץ? מגניב תודו).

במישור האישי אני ממשיך פחות או יותר עם תוכנית ההתחדשות האישית שלי. ירדתי 35 ק"ג מהתחלת התוכנית ואני עושה לפחות שעה של התעמלות (הליכה מהירה) כל יום. אני לובש בגדים שלא עלו עלי מאז החתונה ומאוד מרוצה. איזה כיף לי.

התוכנית המקורית של הקיץ הזה היתה להשתתף ב- Linux Symposium שקורה השנה (עוד שבוע!) במונטריאול בקנדה. אפילו קיבלו השנה שני מצגות שונות שלי (נייר עבודה והדרכה). למרבה הצער בסופו של הדבר ההופעה בכנס לא הסתייעה בגלל העלות הכלכלית ולמרות שאנשני הסימפוזיום הנדיבים הציעו להשתתף בהוצאות הטיסה שלי.

לעומת זאת, התקבלה הצעת הרצאה שלי בכנס מערכות לינוקס משובצות מחשב בגרנובל בצרפת באוקטובר. העלות שפויה יותר וגרנובל היא עיירת נופש ציורית ליד האלפים בצרפת. וחוץ מזה באוגוסט אנחנו נוסעים לנופש השנתי שלנו באילת עם הרבה חברים עם משפחות.

בקיצור, קיץ נהדר. מקווה שטוב לכם כמוני 

גלעד

 

Leave a Comment

Filed under כללי

זמנים מעניינים‬

אז החוזה הגדול אמנם נחתם אבל הלקוח לא העביר הזמנת עבודה והפרוייקט מתעקב כבר 3 שבועות. יש איזה ויכוח בין מחלקת הרכש למחלקה הטכנית ובעצם יש להם עכשיו "בעיה בתזרים המזומנים". באמת. חברה של אלפי עובדים שנסחרה בנאסד"ק. מדהים.

בינתיים אנחנו מתמקדים במה שעובד וכרגע זה מתן יעוץ והדרכה. טוב שיש לנו קהל לקוחות נאמן שהולך איתנו באש ובמים. אני צריך לחשוב איך לצ`פר אותם.

חוץ מזה אני בודק כיוון של פניה לשוק הבין לאומי עם קורסים באינטרנט ויש לי כמה רעיונות שנראים חדשניים על פניהם. נראה לאיפה יתפתח מכאן.

איך אומרים הסינים? אנחנו חיים בזמנים מעניינים. אולי מעניינים מדי.

שבוע טוב,
גלעד

 

Leave a Comment

Filed under כללי

מלצר, יש עוגת קרם בטלפון שלי

הגרסה החדשה ביותר של אנדרואיד, שם קוד "cupcake" של מערכת ההפעלה מבוססת הלינוקס לטלפונים סלולריים ושות' מבית היוצר של גוגל שוחררה.

בניגוד לעדכון הקודם, גוגל השכילו הפעם לשחרר את הגרסה למפתחים להתקנה על טלפוני הפיתוח הפתוחים לפני השחרור למשתמשים הרגילים. מצד שני, הם נתנו למפתחים פער זמן של לא יותר מכמה ימים כדי להתאים את היישומים שלהם ולכן מספר יישומים קיימים לא עובדים טוב על הגרסה החדשה. נו טוב, הם עוד יילמדו איך עושים את זה נכון בסוף. לפחות הם לומדים מטעויות.

כמובן שמיהרתי להתקין את הגרסה החדשה ועכשיו, אחרי שהיו לי בערך 24 שעות לשחק איתה, הרשמים הראשוניים שלי חיוביים ביותר:

גם התגובתיות וגם צריכת הבטריה השתפרו פלאים. בתור הערכת אצבע, הייתי מדבר על שיפור של 50% וזה די הרבה. פונקציונליות הוידאו החדשה נחמדה והאפשרות לפוסט של הוידאו ישירות ל- YouTube היא טאצ' נחמד. התוספת של תמיכה ב- IME מאפשרת סוף סוף יצירה של תמיכה בכתיבה של עברית נוחה יותר מה- hack של שימוש ב- a12keys. עדיין צריך את התקנת הפונטים העבריים שלי אבל ההתקנה עובדת בדיוק באותה צורה כמו ב- 1.1 ו- 1.0 אז אני לא צריך לעדכן את המדריך. האפשרות למסכים להתיישר לפי איך שמחזיקים את המכשיר סטייל ה- iPhone היא תוספת ברוכה.

שינוי נוסף, פחות דרמטי במבט ראשון אבל זה שהכי משפיע לאורך זמן הוא שיפצור השימושיות של ממשק המשתמש שנעשו באפליקציות השונות. השינויים כאמור לא דרמטיים אבל נותנים הרגשה של ממשק יותר חלק וקל לשימוש וזה מאוד משמח. לבסוף, קצת eye candy בצורת אנימציה של מעבר חלונות (שוב, מועתקת בעליל מה- iPhone) מעלה את אלמנט הסקסיות של מערכת ההפעלה.

עם שלושה טלפונים מריצי אנדרואיד (2 של HTC ואחד של סמסונג) ו- netbook אחד, אנדרואיד היא מערכת הפעלה מעניינת מתמיד מבחינה מסחרית ועם כל התקלות שבדרך והחסרים, הביצוע של גוגל בעדכון הגרסה החדש שעונה על הרבה מהדברים שמתשמשים הכי ביקשו משמח מאוד ומרמז על עתיד מזהיר.

אה כן, ובתור צ'ופר נוסף לגרסה החדשה הופיע גם יישום SIP חדש וראשון לאנדרואיד תחת ה- GPL בשם SipDroid שהוא עדיין בבטא ואישית לא הצלחתי עדיין להפעיל אבל נשמע מבטיח בעקרון, אבל על זה בפוסט אחר 

גלעד

 

Leave a Comment

Filed under כללי

אופטימיות זהירה‬

סגרנו היום חוזה שאני עובד עליו כבר יותר מחצי שנה. יכול להיות שעוד חוזה בפתח (נדע יותר שבוע הבא). יש לי עסקה נוספת בפייפליין ואנחנו עובדים על מיזם עסקי חדש ומעניין.

סתם ככה, כדי לעשות קונטרה לפוסט של אתמול על המיתון. בסוף ננצח אותו 

 

Leave a Comment

Filed under כללי

דברים שאפשר לעשות רק במיתון

לפני כמה דקות נכנס למשרד מישהו שהציג את עצמו כמתכנת ושאל אם יש לנו במקרה עבודה. כן, נתקלתי בכאלה בעבר, אבל איכשהו הוא נראה אחרת. לא אאוטסיידר, צעיר ולבוש טוב. ישראלי בעליל. מישהו שלא הייתי מניד עפעף לראות בהרצליה פיתוח. לא סוג האנשים שראיתי עושים את זה קודם וגם אם יש מידה לא מבוטלת של סטריאוטיפים ושטחיות בתיאור שלי, זה כנראה בכל זאת אומר משהו.

מה אני אגיד לכם? נראה מפחיד כרגע שם בחוץ. וגם אם מצבי טוב יחסית לאחרים, אני עדיין מרגיש את הרוחות הקרות וזה קצת מדכא.

אז בשבילי ובשביל כל האחרים, הנה רשימה של דברים שאפשר לעשות (רק) במיתון. אני יודע זאת לא נחמה, או לפחות נחמה של שוטים. אז מה? עדיף מלומר "אוי ואבוי"… מן הסתם, הרשימה קצת משוחדת לכיוון מובטלי היי טק. אז אם אתם מעצבים גרפיים מובטלים או מדריכי טיולים מובטלים תעשו רשימה משלכם ותשלחו בתגובות 

הנה הרשימה שלי:

  1. לישון צהריים באמצע סתם יום של חול.
  2. לבלות שעות במשחקי פייסבוק.
  3. להיפגש עם כל החברים מהמכללה/צבא שלא ראית כבר הרבה זמן, כי גם להם יש המון זמן פנוי ומחפשים הזדמנויות.
  4. לקרוא ספרים.
  5. להשקיע סוף סוף בבלוג המיותם שלכם.
  6. לכתוב קוד פתוח.
  7. להתארגן כל החברים המובטלים, לחשוב על רעיון על תוכנה מגניבה שהייתם רוצים שתהיה ולכתוב אותה ביחד, סטארטאפ סטייל. נכון, רוב הסיכויים שלא ייצא מזה באמת מיזם מסחרי, אבל מה יש לכם לעשות בין מקומות עבודה ממילא?
  8. ללמוד ג'אוה. או פייתון. או ארלנג. או רובי. או .net. בעצם, תשכחו מ- .net 
  9. ללכת מוקדם הביתה ולשחק עם הילדים.
  10. להפתיע את זוגתכם שתחיה בזוג כרטיסים להליכה יומית משותפת על הטיילת בזמן השקיעה (זה, בסדר, סבתא יכולה לשמור על הילדים ערב אחד).

מקווה שיהיה לכם מיתון שמח, או שלפחות הצלחתי לעלות חיוך אחד, ככה בינתיים עד שדברים יתבהרו. 

גלעד

 

Leave a Comment

Filed under כללי