First Post

ראובן לרנר, איש קוד פתוח ותיק שהוא גם אחד מהמפתחים הראשונים של אפליקציות לווב, פצחנו בפודקסט/וידאוקסט חדש בקריקטור.

הנה הקדימון של הפרק הראשון

והנה כל הפודקסט.

המילים הללו נכתבות על גבי מעבד התמלילים OpenOffice.org שרץ לו בבטחה במערכת Ubuntu Linux.

מזה שבע שנים שאני משתמש באופן בלעדי במערכת ההפעלה מבוססת לינוקס בתחנת העבודה שלי. בה אני קורא דואר אלקטרוני, גולש ברשת, מצ'וטט, מנהל את הבלוג שלי, כותב וקורא מסמכים (כן, גם בפורמט של Microsoft Word), ויוצר ומעביר מצגות. אני לא מוכן לוותר על הלינוקס שלי עד כדי כך שהריב הראשון שלי עם אשתי התרחש כשהיא האשימה את הלינוקס היקר לי בחוסר ידידותיות.

למרות זאת, בחינה של הכותרות של כלי תקשורת שעוקבים אחרי תנועת הקוד הפתוח בעולם מגלה שהעולם בכללו אינו רואה איתי עין בעין את הדברים, שנה אחר שנה עולה השאלה: 'האם השנה תהיה שנת הפריצה של לינוקס בקטגוריית מחשבים ביתיים?', כמין טקס דתי שמזכיר קצת את 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה' בפסח. המספרים, בינתיים, אינם מעודדים. אחוז המחשבים הביתיים שמריצים לינוקס מוערך כפחות מחצי האחוז, מרחק רב מכמעט שמונת האחוזים מהשוק שמחזיקה מערכת ההפעלה של אפל, Mac OS X.

מדוע מערכת ההפעלה פתוחת הקוד שכבשה בסערה את תחום המערכת משובצות המחשב, מערכת שרצה על רוב מכריע של מחשבי העל בעולם ומטפלת בכל חיפוש בגוגל, עסקה בבורסה של ניו יורק ומיליוני מערכות מיחשוב גדולות בכל העולם, לא הצליחה, לעשות מהפכה גם אצלנו בבית ולהחליף את חלונות הותיקה על המחשב האישיים של רובנו? לפניכם שלוש סיבות:

ישן מפני חדש תוציאו (אבל אל תיגעו לי בשולחן העבודה)

אנשים שונאים שינויים, זאת עובדה. במיוחד שינויים הרי עולם, כמו הזזה של שורת התפריט במחשב שלהם ממיקום ברירת המחדל שלה בתחתית המסך, אל חלקו העליון. את הלקח הזה למדתי בדרך הקשה, כאשר אימי היקרה התקשרה אלי מוקדם בבוקר אחד, היסטריה חנוקה בגרונה ובפיה בשורת רעה: 'יש לי וירוס במחשב'. בירור קל של העובדות העלה כי מדובר בהגזמה קלה: בביקורי בביתם של הורי בליל אמש, נקראתי לסייע להם, מעשה בן אוהב שמבין במחשבים, להתקין עדכון תוכנה כלשהוא ובהיסח הדעת הסטתי את סרגל הכלים ממקומו הרגיל אל מעלה המסך, ושכחתי להחזירו למקומו. אימי, בבואה בבוקר להשתמש במחשב לא מצאה את כפתור התפריט במקומו הקבוע והסיקה מיד שהמחשב לקה בוירוס קטלני.

הסיפור הקטן שלי אולי מצחיק, אבל כמו כל בדיחה טובה עומד בבסיסו אמת רצינית מאוד: מהפכת המחשוב הגדולה של סוף המאה העשרים הביאה את המחשב לכל בית ולידי כל איש, גם ובמיוחד כאלה שמחשבים איננו תחום עיסוקם. מבחינתם, שינויים אזוטריים במראה של ממשק המשתמש הינם מחסום רציני מאוד לשימוש ועדכון תוכנה מגרסה אחת של מערכת הפעלה לאחרת מהווה אתגר כמעט בלתי עביר.

במצב עניינים כזה, החלפה של מערכת ההפעלה ואיתה ממשק המשתמש כולו איננו דבר שאפשר לשקול ללא סיבה רצינית וכבדת משקל מאוד. לינוקס אולי מערכת הפעלה יציבה יותר, חדשנית יותר ובטוחה יותר, אבל אלא אינן סיבות מספיקות להחליף לאמכם, וחשוב מכך, לפקידה במשרד ולאיש השירות במוקד התמיכה, את צורת התפריט ומיקום סרגל הכלים.

זה הגיע עם המחשב

הנה עובדה שרוב האנשים אינם מודעים אליה: התקנה של חלונות על מחשב חדש עד למצב שבו כל רכיבי המחשב כגון הכרטיס הגרפי הכרטיס הקול עובדים באופן מיטבי היא משימה לא טריוויאלית, שעשויה לצרוך כמה שעות טובות ואפילו גרוע מכך גם מטכנאי PC מנוסים, במיוחד אם יש צורך להוריד באופן נפרד מאתר היצרנים השונים תוכנות להתקני חומרה יעודיים שאינם כלולים בהתקנה הבסיסית של חלונות.

הסיבה שרוב האנשים אינם נחשפים לעבודה זאת, היא: רובנו קונים מחשב שכבר מותקנת עליו מערכת הפעלה ואיננו נדרשים לתת דעתנו על כך. יתרה מכך, אם איתרע מזלנו ואנו נאלצים להתקין מחדש את מערכת ההפעלה, זמינה לנו עזרה מיידית בצורת טכנאי מחשב השכונתי שיבצע את העבודה במקומנו.

לינוקס, לעומת זאת, החלה להיות זמינה כמערכת הפעלה מותקנת מראש מיצרני המחשבים הגדולים רק בשנה האחרונה (ואף זאת בחו"ל). גם מספר טכנאי המחשב הבקיאים בהתקנת לינוקס מצומצם יותר באופן טבעי – אם כי יש להניח שבעקבות זמינותה של לינוקס כמערכת הפעלה מותקנת מראש מיצרנים מהדרג הראשון כגון אסוס ודל ישנו גם תמונה זאת במהרה.

לא צריך לרכוש פרה כדי לשתות מהחלב

אף אחד, מלבד גיקים מושבעים, אינו רוכש מחשב חדש כדי להריץ עליו מערכת הפעלה. תפקידה של מערכת ההפעלה הוא לספק שירותים לסיבה האמיתית שבגללה אנו רוכשים מחשבים: היישומים. בין אם מדובר בדפדפן אינטרנט או חבילת תוכנה משרדית, השימוש האמיתי שלנו במחשב הם היישומים, מערכת ההפעלה היא בסך הכל רע הכרחי. מאחר שכך הוא המצב, ההחלטה להחליף מערכת הפעלה למערכת חדשה ובלתי מוכרת, דורשת שיהיו יישומים שדרושים לנו ושניתן לקבלם רק על מערכת ההפעלה החדשה.

מערכות ההפעלה מבוססת לינוקס אכן מגיעות עם עושר מדהים של יישומים פתוחי קוד שיפתיעו את כל מי שרגיל לחלונות שמשחק הסוליטר הוא גולת הכותרת של היישומים המובנים עם מערכת ההפעלה. החל מחבילת יישומים משרדיים, דרך יישומים לעיבודי תמונה, קול ווידאו וכלה ביישומים מקצועיים כערכת כלי פיתוח ויישומים סטטיסטיים, שימוש בלינוקס כמערכת הפעלה למחשב ביתי פותח בפני המשתמש עולם עשיר של תוכנה פתוחת קוד באיכות גבוהה שזמין להתקנה מיידית בלחיצת עכבר, באופן חוקי ונח להדהים.

אך עליא וקוץ בה, רובם ככולם של יישומי הקוד הפתוח, ובוודאי הטובים והמוצלחים מבינם, זמינים גם למערכות הפעלה אחרות וחלונות בראשן. כך, אין בעיה למשתמש הביתי שרגיל לחלונות לעשות שימוש בעילית שיש לעולם הקוד הפתוח להציע, כדפדפן האינטרנט פיירפוקס, חבילת התוכנות המשרדיות אופן אופיס, נגן המדיה הצנוע VLC, פלטפורמת הבלוגים וורדפרס ועורך התמונות גימפ והכל מהנוחות המוכרת של מערכת ההפעלה חלונות. ומצידו השני של המתרס, למרות שלרוב רובן של התוכנות החלנואיות יש גרסאות או מקבילות הרצות על לינוקס, הרי גרסאות אלה אינן תמיד נטולות בעיות משלהם (וכי איזו תוכנה עובדת תמיד לפי המצופה ממנה?), ולעיתים קשה למצוא תחליף הולם ובייחוד ליישומים ייעודיים שפותחו באופן מקומי.

מה טעם למשתמש הביתי לעשות את המעבר, אם הוא יכול לקבל את מלוא התמורה בדמות כל אותם יישומי קוד פתוח תחת מערכת חלונות המוכרת שלו וזאת מבלי להסתכן שיישום כזה או אחר שבו הוא עושה שימוש, אזוטרי ככל שיהיה, יחסר לו.

הדוגמה הטובה ביותר למגמה זאת היא דווקא מערכת ההפעלה של חברת אפל, Mac OS X, שהיא מערכת קניינית סגורת קוד לעילא ולעילא, אך מבוססת על ליבה של מערכת הפעלה פתוחת קוד שהיא כעין דודנית רחוקה של לינוקס בשם BSD ועל כן תומכת באופן טבעי ביותר הן ביישומים הידידותיים להדהים המיוחדים למערכת הפעלה זאת והן בכל אותם יישומי קוד פתוח, שכן קרבת המשפחה ללינוקס מאפשרת להמיר יישום מלינוקס למערכת של אפל בקלות יחסית. מצב זה גרם לכך שיש הטוענים כי Mac OS X היא למעשה הפלטפורמה המועדפת למערכת הפעלה ביתית לאוהדי הקוד הפתוח, למרות שמדובר מערכת קניינית.

חמורו של משיח

מה צופן לנו העתיד? האם נגזר עלינו להביט בעולם הדיגיטלי לעד מבעד לחלונות המסופקים לנו באדיבותה של חברת מיקרוסופט? האם למרות היתרונות הרבים של מערכות הפעלה מבוססות לינוקס יישאר תמיד תחום תחנות העבודה הביתיות בבחינת מראה רחוק שאליו תמיד נשאף אך אליו לא נגיע?

ובכן, לאו דווקא. המעבר ליישומים מבוססי רשת מחד גיסא והמעבר לעולם שבו רבים מהמשתמשים משתמשים בהתקני מחשוב ניידים או טלפונים סלולאריים (תחום שבו ללינוקס יש ייצוג הרבה יוצר ממשי), גורם באופן טבעי לתהליך יישומים חדשים נבנים על גבי תשתיות פיתוח תוכנה למערכת ההפעלה.

בעולם כזה, שבו חשיבות מערכת ההפעלה הופכת להיות משנית ומהווה כלי להרצת דפדפן או שכבת תוכנה אחידה כג'אווה או דוט נט (שלה מימוש פתוח קוד בשם מונו הרץ על לינוקס ופותח בתמיכת מיקרוסופט), ההשפעה של מערכת הפעלה על המשתמש הסופי הולכת ויורדת בקצב מהיר ואיתה גדל הפיתוי של מנהלי רשתות מידע של גופים עסקיים גדולים לעבור ללינוקס גם כסביבת עבודה למשתמש הקצה כדי לחסוך בעלויות.

מגמה זאת, שאת ראשיתה ניתן כבר לראות כיום במקומות כמו עירית מינכן, תוביל לכך שלינוקס כמערכת הפעלה לתחנות קצה תהפך להיות מוכרת יותר ויותר לעובדי מידע מהשורה ודרכם לציבור הרחב, וכמו חלונות ו- Mac OS X תהפך לעוד מערכת הפעלה שבסופו של דבר תהיה לא יותר מכלי להגיע לדפדפן שדרכו נעבוד עם יישומים שירוצו לא על המחשב שלנו כלל, אלא בענן המחשוב הגדול של האינטרנט, ממש כמו פייסבוק וג'ימייל היום.

ומי שרוצה לטעום טעימה קטנה מהעתיד הזה כבר היום, מוזמן לבקר באתר של חברת אולטאו שמספקת פתרון משולש שמאפשר לקבל מערכת הפעלה למחשבים ביתיים שמחליפה את חלונות לחלוטין, או לחלופין רצה לצד חלונות בשיתוף פעולה בטכנולוגיית וירטואליזציה וכן ניתנת לגישה גם דרך דפדפן כפתרון שולחן עבודה וירטואלי מבוסס דפדפן וכל זאת בסינכרון מלא – http://www.ulteo.com

ובברכת "בשנה הבאה לינוקס על שולחן העבודה", נסיים.

המאמר פורסם במקור בגליון חודש אוגוסט 2008 של עיתון PCPlus בהוצאת אנשים ומחשבים.

נו, לפי השעון שלי אנחנו 9 ימים אחרי החלת חוק הספאם החדש ולדעתי הגיע הזמן לסיכום ביניים קצר.

ראשית חוכמה, החוק עובד: החל מכניסת החוק לא קיבלתי ולא דוא"ל זבל אחד בעברית. כמובן שדוא"ל זבל שמקורו בחו"ל ממשיך להגיע בכמויות הרגילות, אבל אני יכול להישבע שאני מרגיש ירידה קלה אבל מורגשת בכמות הספאם הכללית שאני חשוף לה.

אבל האפקט המעניין ביותר של החוק הזה, שאני חייב להודות שלא ציפיתי לו, הוא איכותי ולא כמותי: מספר ימים אחרי כניסת החוק לתוקף גיליתי דוא"ל עם כותרת בעברית בתיקית הספאם שלי. הוא היה כך כך בולט שהייתי חייב לגלות במה מדובר – פתחתי את הדוא"ל וגיליתי שלא מדובר בדוא"ל זבל כלל ועיקר אלא בהצעה מסחרית שנשלחה בדיוור ישיר על ידי עסק שנתתי לו את הדוא"ל שלי מתוך מטרה לקבל הצעות כאלה ושבאופן נקודתי שמחתי מאוד לקבלה (למי שתוהה – מבצע ב- RunningSushi בהרצליה)

שימו לב מה קרה כאן – לפני כניסת החוק לתוקף הדוא"ל השיווקי הלגיטימי הזה היה טובע במבול דוא"ל הזבל. אין סיכוי בעולם שהייתי רואה אותו. עכשיו, יכולתי לראות אותו. לפני כניסת החוק לתוקף ניסו כל מיני בעלי עניין מפוקפקים לשכנע את הציבור כי החוק יפגע בעסקים קטנים מפני שדיוור ישיר הוא אמצעי הפרסום היעיל ביותר עבורם.

למעשה, מה שקורה הוא בדיוק להיפך – בגלל שאנחנו מקבלים רק מה שאנחנו מעוניינים לקבל, העסקים הקטנים מקבלים תשומת לב גבוהה לאותם מסרים שאנו מעוניינים בהם ולא מטרידים אותנו עם אלו שלא, כלומר, יעילות הדיוור הישיר עלתה ולא ירדה והמפסידים היחידים הם אותם "עסקים" מפוקפקים ששלחו כמויות אדירות של דוא"ל זבל בלתי רצוי ומציק.

איזה יופי. אם תוצאות כאלה, אני עוד עשוי לחזור ולהאמין במחוקק הישראלי. 

גלעד

, רציתי להסביר קצת את התיאוריה שלי בנוגע לכך שהנייד והענן מוחקים את מחשב הדסקטופ באופן שאנחנו מבינים אותו היום.

כבר כרגע, בין מכשירים ניידים שנעים מטלפון סלולרי, דרך ה- IPhone וה- G1 ועד למחשבים ניידים בפורמט קטן כמו ה- EEPC מגדירים מחדש את יחידת המחשוב האישית שלנו. במקביל, יותר ויותר מהתוכן והאפליקציות שאנחנו משתמשים בהם נמצאות בענן מחשוב ומשתשות ביחידת המחשוב האישית שלנו כבמתקן תצוגה משוכלל ותו לא.

שני המגמות הללו אינן מנותקות אחת מהשניה, אלא מזינות אחת את השניה (וזאת גם הסיבה למה חברת ענן כמו גוגל נכנסה לעסקי הטלפונים הסלולריים) ואני מאמין שהם ימשכו כשהתוצאה הסופית היא המשך הירידה ברלונטיות של מחשב הדסקטופ או אפילו הלפטופ כמו שאנו מכירים כיום, עד להפיכתו לאביזר זניח.

עכשיו, קל להעלות הרבה התנגדויות לתחזית כזאת – גם מסך המגע המשוכלל ביותר בטלפון סלולרי אינו תחליף נוח למקלדת ומסך גדולים וכמה שנוח ונעים לקרוא דוא"ל בבלקברי עדיין לא היית רוצה לבצע עליו פעולה קצת יותר אינטסיבית – נגיד לערוך תמונות בפוטושופ או גימפ.

הנקודה היא שכל ההתנגדויות הללו מקורן במגבלות במערכות המחשוב הניידות כמו שאנחנו מכירים אותם כיום (ואני בכוונה נמנע מהשימוש במילה סלולרי), אבל המגבלות האלה רחוקות מהלהיות אינהרטיות לניידים של העתיד וכל זה לחלוטין טכנולוגיה חדשנית ופריצות דרך.

דמיינו נייד שדומה מאוד ל- Iphone ול- Gphone, אולי עם מעבד קצת יותר חזק, עוד זכרון וחיבור רשת מהיר יותר, אבל שום דבר אקזוטי ושיש לו בנוסף לממשקים הרגילים תקע USB 3.0 שהוכרז השבוע, שתומך בהעברת נתונים במהירות של 480 מגהביט לשניה, או פשוט נדחוף את הטלפון הזעיר כולו למערכת יעודית שמחוברת לכל אלו, מודו סטייל.

כשהתכונות שמעניקות ניידות מגבילות אותנו, אנחנו פשוט מחברים את הנייד למקלדת, עכבר, רשת Ethernet ומסך בחיבור USB 3.0 והופ! יש לנו מערכת דסקטופ נאה מאוד. אם אנחנו צריכים לבצע פעולות שמאתגרות את כח המחשוב של היחידה הניידת, אנחנו פשוט נבצע "מיקור חוץ" לעבודה לשרת ב- cloud, בדיוק כמו שהיום אנחנו משתמשים ב- Gmail.

אין שום דבר שדורש מדע בדיוני בתמונה שציירתי למעלה. כל הטכנולוגיה כבר כאן, רק שחלקה (USB 3.0, יכולת לבצע עיבוד תמונה מורכב על מחשב מרוחק ולראות את התוצאה באיכות ללא עיכוב גבוה) עדיין לא נמצא בשימוש מקובל. אבל זה ישתנה ומהר – העתיד כבר כאן, הוא רק לא מחולק באופן אחיד.

ועם הפיתוחים האלו, התפקיד של הקוד הפתוח שמולך גם בענן וגם במערכות הניידות החדשות, רק ילך ויגבר. ותחשבו על זה.

גלעד

הנציג שלנו ביפן עסוק מהבוקר בשדרוג קריטי אצל לקוח וכמובן שדברים לא עובדים. אין אפשרות להתחבר מרחוק, התקשורת עוברת דרך מתווך לצרכי תרגום שנמצא פיזית כמה אלפי קילומטרים מהנציג, אנשי אבטחת המידע של הלקוח לא נותנים לנו להוציא נתונים חיוניים לצורך דיבוג הבעיה, המפתח הראשי יוצא מחר לחופש של חודשיים ויש לו דברים חשובים יותר לעשות עכשיו ובגלל הבדלי השעות אתר הלקוח עומד להיסגר ויזרקו את הנציג המקומי שלנו משם עוד כמה דקות. כשהצלחנו סופסוף לקבל עותק של מאגר המידע מהלקוח והתקנו אותו בשרת המקומי כמובן שהכל עובד פה חלק.

מצב רוח: דכאון, עובר באובססיביות על רס"ס שלא קראתי כבר שנתיים בנסיון להסיח את דעתי בזמן שאני מחכה לחדשות, חושב בעגמומיות על חוסר היכולת שלי, מתגעגע לילדות שלי, רוצה להתקשר לאשתי לקטר אבל לא רוצה לשגע אותה.

עברו עשר דקות…

הנציג המקומי הצליח לשלוח לנו את הדו"ח של תוכנית הבדיקה שהכנו מבעוד מועד, עיון קצר חשף שם קובץ עם תווים לא חוקיים בעליל שהקפיצו את הפיוז לתוכנית שלנו. כנראה שאנחנו יודעים מה הבעיה, למרות שהנציג המקומי חייב כבר לעזוב את המקום.

מצב רוח: אושר, שמחה, תחושות של חמימות כלפי העולם. בטחון ביכולת שלי לפתור את הבעיה.

בעולם האמיתי, שום דבר לא השתנה במשך עשר הדקות הללו.
המח האנושי הוא באמת דבר מצחיק לפעמים.

הייתי חושב שאני הפסיכי, אבל אני יודע משיחות עם יזמים אחרים ששינוי המצב רוח הקיצוניים האלה מאוד אופייניים. לעסק קטן, כל דבר נראה הרה גורל, למרות שבסופו של דבר גם הגבעות וגם העמקים אינם כאלה חשובים כמו שזה נראה.

הלוואי שאני אצליח לזכור את זה בפעם הבאה. כנראה שלא…

גלעד

לפני מספר ימים. היה מגניב ביותר. זה היה הביקור הראשון שלי בגרג' והחלטתי שאני אוהב מאוד את המקום, מין הכלאה בין חדר במעונות של תלמיד מכללה אמריקאי לסדנה של פרופסור משוגע לאפסנאות של בסיס של חיל הקשר.

חברי הפאנל המכובדים, כמו גם צביקה נטר הגיעו שעה לפני כולם כדי לסדר ואחרי התלבטות קצרה החלטנו להוציא את הכיסאות, ספא, מערכות סטראו ומקרן לחצר האחורית ולקיים את האירוע בחוץ ולמזלנו מזג האוויר שיתף פעולה. הקרנו את הפרזנטציות על הקיר האחורי של הגרג' שצבע לבן.

הגיעו הרבה אנשים, יותר משצפיתי ולמרבה השמחה חוץ מהחשודים הרגילים שמגיעים לכמעט כל ארוע בנושא (שאני תמיד שמח לפגוש…) ראיתי גם הרבה פרצופים חדשים וזה היה נפלא והאווירה הזכירה את הפגישות הראשונות של משוגעי הלינוקס בארץ, לפני עידן המסחור ומושיק עפייה.

הפאנל עצמו התחיל בשמונה אחרי חצי שעה של שמוזינג (והמתנה לשמש שתשקע כדי שיוכלו לראות את המקרן) והתחלק לפרזנטציה קצרה שכל אחד הכין (שהיתה כמובן ארוכה מדי – הזהרתי אותך שזה מה שיקרה מושון) ולפאנל פתוח.

במהלך הפאנל עלו גם רעיונות יפים כיצד דווקא החוסרים בפרוייקט קוד פתוח מתחיל אבל מבטיח הם בעלי ערך מפני שהם מושכים בעלי עניין לכסות את ה"חורים" ועל ידי כך להרוויח (כספית או אחרת) מעזקה לפרוייקט בצורה שבלתי אפשרית בפרוייקט ששואף לצאת "מושלם" – מה שנותן אולי הסבר לאתוס של "שחרר מוקדם, שחרר לעיתים קרובות" של הקוד הפתוח ומעורר מחשבות על החיבור של עולם הקוד הפתוח על הקונספט של Worst is better של ריצ'ארד גבריאל וזה נושא שנראה לי שעוד לא מיציתי, אז צפו לפוסטים נוספים בעניין כאן.

צילמתי כמה תמונות מהאירוע שאפשר לראות בפליקר ומי שרוצה את המצגת הקצרצרה שלי, הנה היא כאן, באדיבות Scribd המצוין.

אז תודה לכולם ובמיוחד למושון על ההזמנה ולצביקה נטר ושאר חברי הגרג' על האירוח המצויין.

גלעד

לקוראי הבלוג הזה אין צורך להציג את חברת אמזון. מאז הקמתה אמזון היתה ועודנה מפורסמת כחברת קימעונאות הרשת הגדולה בעולם. בנוייה כהכלאה בין סופרמרקט וקטלוג להזמנה בדואר אמריקאי משנות השמונים, אמזון סיפקה ומספקת משלוחים של ספרים, סרטים (ארוזים בקופסאות על גבי DVD) ושאר ירקות, הכל בהזמנה באינטרנט.

רווחי? כנראה. מעניין? ממש לא. גם אמזון מודעת לחוסר הסקסיות הבולט של תחום עיסוקה (ויותר חשוב לשולי הרווח המצטמקים ולתחרות הגוברת) ולכן היא נכנסה ליותר ויותר תחומים של קמעונאות מקוונת ותחומים משיקים, כמו ההשקה של קורא הספרים האלקטרוניים מוכה טכנולוגיית הגבלת המשתמש, סליחה… "ניהול זכויות דיגטליות", Kindle. לא הצעד המבריק ביותר אם תשאלו אותי, אבל בשביל לפתח תחומים חדשים צריך כנראה גם לטעות מפעם לפעם.

מעט האנשים שמודעים, אבל, לכך שבשנים האחרונות אמזון פיתחה פעילות חדשה ומעניינת הרבה יותר: סיטונאות של שרותי רשת. כדי להבין במה מדובר, צריך להסתכל רגע על פעילות הליבה של אמזון ולפרק אותה למרכיבים בסיסיים:

אמזון היא סופרמרקט מקוון גלובלי למוצרי צריכה כמו ספרים ומוצרי חשמל. כדי לתמוך בפעילות הזאת, אמזון הקימה שרשרת של שירותים פנימיים שתומכים בפעילות הזאת: מערכת לאספקת שירותי ווב גלובלית שתומכת מיליוני משתמשים בכל העולם, מערכת גבייה עולמית עם תקורה נמוכה, תשתית אחסון מידע דיגיטלי (Storage) זולה ואמינה, מערך של שרותי מאגרי מידע ומעקב אחר טראנסאקציות, תשתית שמאפשרת בבחירת לינק בעמוד אינרנט להורות למרכז לוגסטי של אמזון לשלוח מוצר לכל נקודה כמעט בגלובוס ללא מעורבות אנושית ואפילו מערך של "פקידים" שמסוגלים לבצע בצורה מנוהלת ומושכלת פעולות כמו לקרוא טפסי נייר ולהכניס את תוכנם למאגר מידע ממוחשב, או לקרוא כתב יד.

אמזון זקוקה לכל התשתית הכבירה הזאת כדי לתמוך העסקי הליבה שלה כקמעונאית רשת. בלעדי השירותים האלו, אמזון לא היתה יכולה לקבל הזמנות מכל מקום בעולם, לחייב את הקונה ולשלוח לו את המוצר שהוא קנה ביעילות, במהירות והכי חשוב ברווחיות.

פיתוח של תשתית כזאת עולה מאות מליונים של דולרים, השקעה שאמזון כבר עשתה ומהווה חלק גדול מהחסם לתחרות שלה. רוב החברות היו שומרות את הגישה לתשתית הזאת קרוב לחזה, אבל אמזון בחרה בצעד אחר, מעניין הרבה יותר: היא משכירה אותה לכל דורש במחיר שווה לכל נפש.

כך, שירות ה- S3 של אמזון, מאפשר לכל מאן דהו עם כרטיס אשראי להזכיר שטח אחסון דיגטלי לפי דרישה למשכי זמן שיכולים לנוע מדקות בודדות ועד לנצח במחיר זול להדהים שנגיש דרך ממשק תכנותי. באופן דומה שירות ה- EC2 שלהם מאפשר להשכיר מחשב שרת לפי דרישה (או 20 כאלה), כאשר התשלום נעשה לפי זמן שימוש וצריכת רוחב פס. שירות התשלומים המקוון שלהם מאפשר לגבות סכומים כמו 15 סנט בתקורה נמוכה, שירות השילוח מאפשר למשווק לשלוח למרכז לוגיסטי של אמזון מוצרים לשמירה שאותה הוא יכול להורות לה לשלוח לכל נקודה בגלובוס דרך ממשק ממוחשב ואוטומטי, שירות הדטהבייס מאפשר לאכסן כמויות עצומות של מידע און ליין ולשם לפי שאילה, שירות התורים מאפשר לבצע טרנסאקציות בין רכיבי תוכנה בקלות וביעילות ואילו שירות ה"טורקי המכני" מאפשר להציע למיליוני אנשים ברחבי העולם לבצע משימות פקידות פשוטות שניתן לבצע דרך מחשב, כמו קריאת טופס סרוק שכתוב בכתב יד והקלדת תוכנו, עבור מספר סנטים בודדים.

אמזון בעצם מוכרת באופן סיטונאי את התשתית שלה למשווקים אחרים של שרותי רשת גלובליים במחיר זול להדהים ואגב כך גובה פרמייה מכל שירות רשת מתחרה שבוחר להשתמש בשירותי אמזון במקום לבנות תשתית משלו.

ומאחר שבנייה של תשתית עצמאית היא תהליך ארוך, יקר וכואב, כל מיזם אינטרנט חדש (לפחות אלא ששווים משהו) משתמש בתשתית של אמזון ובכל אמזון מבססת את עתור ספקית התשתית ב- ה' הידיעה של עולם קמנעאות הרשת.

אז בזמן שגוגל תופסת את רוב ההיפ ובזמן שרוב אתרי האנליסטים בעולם מתדיינים האם מיקרוסופט יקנו או לא יקנו את יאהו! (לא יקנו, מסתבר), אמזון בשקט בשקט ובתבונה הופכת את עצמו לספקית התשתית הסיטונאית מספר אחת של המסחר האינטרנטי שמאפשר לאלפי קמעונאים להשתמש בתשתית שלה, עבור קופון.

אז אם אתם בונים מיזם אינטרנטי חדש, או מחפשים לאיזה חברת אינטרנט באמת עושה משהו שמשנה את חוקי המשחק, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם שלא להכיר את אמזון, הסיטונאית החדשה של האינטרנט.

גלעד

גילוי נאות: לכותב אין מניות באמזון (למרבה צערו) ואינו מקבל שום טובות הנאה מהחברה (שוב, למרבה צערו). הקשר המסחרי היחיד שיש לו איתם הוא שימוש בתשתית ה- S3 שלהם לגיבוי בטוח של תוכן רשת המחשבים שלו בעלות של 3.15$ לחודש ואני מבטיח להודיע לכם באם בעקבות הטור הזה הם יחליטו לצ'פר אותו בחודש מתנה 

הפוסט הכי פופלארי בבלוג שלי, בהפרש ניכר מכל השאר, הוא הפוסט הזה. יש בו למעלה מ- 30 תגובות.

הפוסט מתאר איך אנשים עצבניים התקשרו אלי לפני למעלה משנתיים במחשבה (מוטעית) שאני מתקשר אליהם באמצע הלילה ומנתק מפני ששירות השיחה המזוהה של בזק זיהה את מקור השיחה במספר טלפון שהם מצאו באתר של החברה שלי, איך הבנתי כי מספר הטלפון המדובר הוא בעצם מספר טלפון של שירות הודעות אוטומטי של בזק שנמצא באתר של החברה כשירות לציבור המשתמשים בתוכנת קוד פתוח מסויימת ועזרתי למתקשרים לפתור את הבעיה, שבעצם לא היתה קשורה לחלוטין אלי, אחרי ששירות הלקוחות של בזק כשל לחלוטין לעזור להם.

כל זה קרה בינואר 2006. מאז, באופן קבוע, מתווספות יותר ויותר תגובות לפוסט הזה של אנשים שנתקלו באותה הבעיה ובאמצעות התיאור המפורט בפוסט בבלוג שלי מבינים מה לעזאזאל קורה ופותרים את הבעיה.

היום פורסם באתר דה-מרקר כי אחת מהנשים שנפלו קורבן לבעיה זהה, תובעת את מבזק סל שך 20,000 ש"ח. נדמה לי אפילו, עקב זהות באחד השמות שבתגובות בבלוג שלי, שהתובעת היא אחת מאילו שנעזרה בפוסט שלי.

התאריך היום הוא כמעט אמצע 2008, כלומר, מאז ינואר 2006  (שאז התפרסם הפוסט שלי) עברו שנתיים וחצי. בכל הזמן הזה נראה שבזק לא השכילה לעלות על קיום הבעיה ולהדריך בהתאם את אנשי התמיכה הטכנית, אבל כל מי שהיה לו שכל לחפש בגוגל את מספר הטלפון הסורר הגיע לפוסט שלי וקיבל פתרון.

מסקנה: האינטרנט יודע יותר על פתרון הבעיות של לקוחות בזק משירות הלקוחות של בזק. זה בעצם הכללה של "חוק לינוס" שדן בפיתוח תוכנה ("כל הבעיות תוכנה הופכות להיות פשוטות אם מספיק אנשים מחפשים אחריהם"). אני תוהה אם יש פה הזדמנות עסקית.

אנחנו באמת חיים בזמנים מעניינים.

נ.ב. הכותרת, למי שלא זיהה, היא הומאג' למערכון מפורסם של לילי טומלין שבו היא מגלמת מפעילת מרכזת טלפונים מפחידה משהו ב- AT&T, ה- "בזק" האמריקאי לשעבר.

גלעד